רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא

,

השופטת ד' ברק-ארז:

1. יושב ראש ועדה מקומית לתכנון ולבניה הוציא צו הריסה מינהלי על-פי דרישתו של יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה. האם יושב ראש הוועדה המקומית רשאי שלא לבצע את צו ההריסה במועד הקבוע לכך בחוק? האם הוא רשאי לפנות אל בית המשפט ולבקש את דחיית מועד ביצועו של צו ההריסה או אף את ביטולו? ככל שהדבר אפשרי – מהם הטעמים שבגינם הוא יכול לעשות כן? בנוסף, האם החלטה זו היא החלטה שרשאי לקבל יושב ראש הוועדה המקומית על דעתו הוא בלבד, או שהוא נדרש לנקוט בהליך מינהלי פורמאלי אחר קודם לכן? שאלות אלה, ושאלות נוספות הקשורות בהן, עמדו במרכזה של הבקשה שבפנינו. על חשיבותן אין צורך להכביר מלים, מאחר שהן נוגעות לליבת האכיפה של דיני התכנון והבניה, ובהקשר זה לשמירה על שלטון החוק.

עיקרי התשתית העובדתית וההליכים המשפטיים עד כה

2. ההליך שבפנינו נסב על החלטות הנוגעות לצו הריסה מינהלי המתייחס לעבודות בניה שבוצעו בשטח הנמצא בכניסה לכפר ביאדה (להלן: השטח). שטח זה נמצא בתחום השיפוט של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון (להלן: הוועדה המקומית). על השטח, שייעודו חקלאי, נבנו משטח אספלט, סככה, גדרות ורצפות.

3. ביום 10.6.2013 הורה הממונה על המחוז ויושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (להלן, לפי העניין: הוועדה המחוזית ו-יו"ר הוועדה המחוזית) ליושב ראש הוועדה המקומית (להלן: יו"ר הוועדה המקומית) להוציא צו הריסה מינהלי המתייחס לעבודות שבוצעו בשטח בתוקף סמכותו לפי סעיף 238א(ב1)(3) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). בהתאם לכך, ביום 16.6.2013 הוציא יו"ר הוועדה המקומית צו הריסה מינהלי כאמור (להלן: צו ההריסה).

4. ביום 17.6.2013 פנה המשיב, המחזיק בשטח, לבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה בבקשה לבטל את צו ההריסה, בטענה כי הוא שכר את השטח כשהמבנים כבר היו קיימים בו. בקשתו נדחתה בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 12.8.2013 (בב"נ 34931-06-13, השופטת ט' תדמור-זמיר), שבה נקבע כי צו ההריסה המינהלי יבוצע עד ליום 12.9.2013.

5. צו ההריסה לא בוצע במועד האמור. הטעמים העומדים ביסוד העניין והליכי קבלת ההחלטות הנוגעים לכך עומדים במרכזה של בקשת רשות הערעור שבפנינו. ערב המועד שבו עמד צו ההריסה לפקוע, ביום 12.9.2013, הגישה הוועדה המקומית בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים להארכת המועד לביצועו של צו ההריסה ב-90 יום בשל מה שהוגדר כקשיים שונים בביצועו. על הבקשה היה חתום התובע המייצג את הוועדה המקומית (להלן: התובע של הוועדה המקומית), המוסמך על-ידי היועץ המשפטי לממשלה לייצג את הוועדה המקומית בהליכים לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה ופועל בהתאם להנחיותיו (כפי שמורה סעיף 258 לחוק זה). לעומת זאת, יו"ר הוועדה המקומית הגיש הודעה לבית המשפט לעניינים מקומיים לפיה הוא דורש מהתובע המייצג את הוועדה המקומית שלא להגיש את הבקשה להארכת מועד, וזאת מאחר שאין בכוונתו לבצע את הצו אלא להסתפק באכיפה במישור המשפטי. במקביל לכך, המשיב התנגד לבקשה וטען כי לנוכח חלוף הזמן לא ניתן עוד לבצע את צו ההריסה. בהחלטתו מיום 12.9.2013 נעתר בית המשפט לעניינים מקומיים לבקשה באופן חלקי והורה על הארכת המועד לביצועו של צו ההריסה ב-30 יום בלבד.

6. בסמוך למועד שבו עמד לפקוע תוקפו של צו ההריסה במתכונתו המוארכת, פנתה הוועדה המקומית פעם נוספת לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה להאריך את המועד לביצועו ב-60 יום נוספים (באופן שתאם את משך ההארכה שהתבקשה במקור). גם בקשה זו הייתה חתומה על-ידי התובע המייצג את הוועדה המקומית. הוועדה המקומית ציינה בבקשתה כי בכוונתה לבצע את צו ההריסה ובית המשפט לעניינים מקומיים אף התבקש על-ידה להורות לוועדה המחוזית וליחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים לסייע לוועדה המקומית בביצועו. הבקשה התייחסה לטעמים התומכים במתן אורכה נוספת – חג הקורבן שנועד לחול ביום 15.10.2013 והבחירות לרשויות המקומיות שנקבעו ליום 22.10.2013. לצד זאת, צוין בבקשה כי בתקופה שחלפה מאז הוצא צו ההריסה לראשונה, המשיב הוסיף לפעול בנכס ואף החל להפעיל בו עסק. גם הפעם, הודיע יו"ר הוועדה המקומית מצדו כי נותר בעמדתו והחליט שלא לבצע את צו ההריסה.

7. בית המשפט לעניינים מקומיים קיבל את הבקשה ביום 10.10.2013 בהחלטה קצרה שבה נכתב כך: "לאור האמור בבקשה, על נימוקיה, מורה כמבוקש".