רע"פ 8399/15 א.ק. נ' מדינת ישראל

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (בהרכב כב' השופטים: א' הלמן (אב"ד), י' שטרית ו-ס' דבור) ב-ע"פ 38477-02-15 (להלן – פסק הדין), במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית-שמונה (כב' השופט מ' מרגלית) ב-ת"פ 42770-04-14, מתאריך 12.01.2015. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור – המבקש הגיש גם בקשה למינוי סניגור ציבורי לשם ייצוגו בהליך זה.

           אביא להלן, בתמצית, את הנתונים הרלבנטיים להכרעה במכלול.

2. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: התפרצות למקום מגורים כדי לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; והיזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

3. בית משפט השלום הנכבד השית על המבקש במסגרת גזר הדין את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי; קנס בסך 2,000 ש"ח, או 20 ימי מאסר תמורתו; וכן פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח. למען שלמות התמונה אציין כי במסגרת אותה פרשה, אשתו של המבקש (להלן: בת הזוג), אשר איננה חלק מהבקשה שבפני, הורשעה בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין, והושתו עליה העונשים הבאים: מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.

4. לפי עובדות כתב האישום המתוקן – המתלוננת הינה אמה של בת זוגו של המבקש. בכתב האישום המתוקן נטען כי באחד מן הביקורים המשפחתיים שערכו המבקש ובת הזוג בדירתה של המתלוננת – המבקש גנב מדירתה של המתלוננת מפתח נוסף לדירתה, אותו החזיקה בסמוך לדלת הכניסה לדירה. בהמשך לכך, בשל הקירבה המשפחתית בין המבקש לבין המתלוננת נודע למבקש כי המתלוננת תשהה במהלך יום שבת (בתאריכים: 03.01.2014-04.01.2014) מחוץ לדירתה בביקור אצל אחותה. בהמשך לכך, במהלך יום השבת הנ"ל, המבקש התפרץ לבית המתלוננת באמצעות המפתח וגנב מחדר השינה תכשיטי זהב שונים. לאחר מכן המבקש פרץ לחדר נוסף בבית המתלוננת, אשר היה נעול, לאחר שבעט בו, וגנב מתוכו מעטפות כסף, וקופסאות ובהן כספים במזומן. בכתב האישום המתוקן נטען כי המתלוננת החזיקה בסכומי הכסף האמורים לצורך קניית ספר תורה לזכרו של בעלה המנוח. לאחר מכן, המבקש שבר את המנעול לדלת המובילה למרפסת הבית כדי להסתתר שם, לאחר ששמע רעש. לבסוף, המבקש עזב את דירת המתלוננת כשברשותו הרכוש הגנוב. בכתב האישום המתוקן צוין עוד כי היקפו המדויק של הרכוש הגנוב אינו ידוע למשיבה, אך הוא נאמד בסך של עשרות אלפי ש"ח.

           לאחר האירוע, המבקש סיפר לבת זוגו כי הוא עומד מאחורי ההתפרצות לדירת המתלוננת. בתאריך 13.04.2014 בני הזוג הגיעו לחנות תכשיטים בחצור הגלילית ומכרו לה תכשיטי זהב גנובים תמורת סך של כ- 3,000 ש"ח במזומן. לאחר מכן, בתאריך 22.04.2014, בני הזוג הגיעו לחנות תכשיטים בקריית שמונה ומכרו לה תכשיטי זהב גנובים תמורת סך של כ- 3,200 ש"ח במזומן.

5. בתאריך 15.07.2014 המבקש הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. במסגרת הסדר הטיעון הצדדים הסכימו כי טרם שמיעת הטיעונים לעונש יוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, אך כי תסקיר זה לא יחייב את הצדדים. בהמשך הדברים – תסקיר שירות המבחן, מתאריך 14.12.2014, המליץ להטיל על המבקש ענישה טיפולית-שיקומית בדמות עבודות של"צ בהיקף ממשי, מאסר על תנאי וכן להעמידו תחת צו מבחן לתקופה של 18 חודשים.

6. במסגרת הטיעונים לעונש – המשיבה טענה כי מתחם העונש ההולם בנסיבות נע בין  12 ל-36 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועתרה להשית על המבקש עונש המצוי ברף העליון של מתחם זה. המבקש, מנגד, לא טען למתחם עונש הולם אחר, ומיקד טענותיו בכך שלנוכח נסיבותיו האישיות והמשבר הכלכלי אליו נקלע ושהיה ברקע המעשים בהם הורשע – יש להעדיף בעניינו את הפן השיקומי.