רע"פ 8040-15 טור' בריזדה נ' התביעה הצבאית הראשית- מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים מיום 28.10.2015, בו נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו ועל גזר דינו.

2. ביום 7.3.2010 היה מעורב המבקש בתאונת דרכים קשה בכביש 40, בה קיפחו את חייהם ארבעה בני משפחה אחת: ד"ר א' א' ז"ל; שני ילדיה, נ' א' וי'-מ' א' ז"ל (בני חמש ותשעה חודשים בלבד); ואמה, א' ג' ז"ל. המבקש נהג ברכב צבאי מדגם פורד 350-Fבכביש דו סטרי, שבו נתיב אחד בכל כיוון וקו הפרדה רצוף המפריד בין הנתיבים. עובר לתאונה נסע המבקש בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו וחסם את דרכם של כלי הרכב שהגיעו מולו. המבקש פגע תחילה במשאית צבאית אשר נסעה בנתיב הנגדי, המשיך לנסוע ופגע במכונית שבה נסעו המנוחים. רכבם של המנוחים ירד מהכביש והחל להעלות באש. כתוצאה מן התאונה נגרם מותם של המנוחים ונפצעו נוסעים נוספים מכלי רכב אחרים אשר היו מעורבים בתאונה. גם המבקש נפצע באורח קשה ונותר מרותק לכיסא גלגלים.

1. התביעה הצבאית ייחסה למבקש את האחריות לתאונה והאשימה אותו ביציאה לעקיפה שלא כדין, כשהוא חוצה קו הפרדה רצוף, בעיקול ובתנאים של שדה ראייה מוגבל. המבקש הואשם בארבע עבירות של הריגה (לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ועבירת עקיפה שלא כדין (לפי סעיף 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). המבקש כפר בכתב האישום וטען כי לא יצא לעקיפה, אלא כי הרכב סטה מנתיבו באופן בלתי נשלט. בהמשך טען כי כשל טכני במערכת ההיגוי של הרכב הוא שגרם לסטייה.

2. ביום 21.9.2014 הרשיע בית הדין הצבאי את המבקש, תוך שהוא דוחה את טענותיו כי כשל טכני ברכב גרם לסטייה מנתיב הנסיעה. בית הדין קבע כי התאונה אירעה עת שהמבקש יצא לעקיפה בכביש דו-סטרי, תוך חציית קו הפרדה רצוף, בבקשו לעקוף את כלי הרכב שהיו לפניו. מסקנה זו נסמכה על מספר עדי ראייה לתאונה; על הודאתו של המבקש בפני עובדת סוציאלית; ועל חוות דעתו של בוחן תנועה של המשטרה.

3. ביום 29.10.2014 גזר בית הדין את עונשו של המבקש. בית הדין מצא לגזור עונש אחד לכלל העבירות בהן הורשע המבקש, בהיותן אירוע אחד. בית הדין קבע כי מתחם הענישה ההולם הוא מתחם שבין שש שנות מאסר ועד אחת עשרה שנות מאסר. את עונשו של המבקש העמיד בית הדין על תשע שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, ופסילת רישיון לצמיתות. בשיקולים לחומרה ציין בית הדין את הערך המוגן של קדושת החיים, אשר נפגע פגיעה כפולה ומכופלת עת קיפחו חייהם ארבעה בני משפחה אחת. כן נתן בית הדין משקל לעברו הפלילי והתעבורתי של המבקש ולכך שלא נטל אחריות על מעשיו או הביע חרטה. עוד ציין בית הדין כי הציפייה מנהג מקצועי ברכב כבד היא כי ינקוט במשנה זהירות במהלך נהיגתו. בשיקולים לקולא ציין בית הדין את הפגיעה הקשה והסבל החמור שנגרמו למבקש מן התאונה, הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית, וכן הפגיעה הצפויה לו מעונש מאסר ממושך נוכח מצבו.

4. המבקש ערער לבית הדין הצבאי לערעורים הן על הכרעת הדין והן על גזר דינו של בית הדין הצבאי. בנוגע להכרעת הדין טען המבקש כי לא הובאו די ראיות שבכוחן להוכיח כי ביצע עקיפה מכוונת וכי לא נסתרה גרסתו כי היה זה כשל טכני ברכב שגרם לסטייתו. בנוגע לגזר הדין טען המבקש כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, ובראשן מצבו הבריאותי - הפיזי והנפשי. לדבריו, הוא כבר "נענש על התאונה ועונשו כפול ומכופל". המדינה מצידה ערערה על קולת העונש שנגזר על המבקש.

5. ביום 28.10.2015 דחה בית הדין הצבאי לערעורים הן את ערעור המבקש והן את ערעור המדינה. בכל הנוגע להכרעת הדין לא מצא בית הדין הצבאי לערעורים מקום להתערב במסקנותיו העובדתיות של בית המשפט הצבאי לגבי הנסיבות שהובילו לתאונה. בכל הנוגע לגזר הדין ציין בית הדין הצבאי לערעורים כי "קשה מאוד מלאכת האיזון" בין מצבו הקשה של המבקש לאחר התאונה לבין מידת החומרה שבמעשיו. הוא קבע כי על המבקש הוטל עונש מאסר "כבד", אך אינו "מכביד יתר על המידה", אשר מצוי בגדרי מדיניות הענישה הראויה. מכל מקום, כך קבע, אין בעונשו של המבקש חריגה משמעותית מן הראוי באופן המצדיק התערבות.

6. על פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים מונחת בקשת רשות הערעור שלפניי. הבקשה מופנית הן להכרעת הדין והן לגזר הדין.

דיון והכרעה