רע"פ 7773/16

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: י' נועם – ס' נשיא; ר' פרידמן-פלדמן; ו-מ' בר-עם), בעפ"ג 16931-03-16, מיום 7.9.2016. במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ), בת"פ 22410-05-14, מיום 28.1.2016.     

רקע והליכים קודמים

2. ביום 7.6.2016, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בעבירות הבאות: השמטת הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה) (5 עבירות); הכנה וקיום של פנקסי חשבוניות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה; מרמה, ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; השמדת או הסתרת מסמכים בעלי ערך לעניין השומה, לפי סעיף 216(6) לפקודת מס הכנסה.

3. המבקש הוא פסיכולוג קליני במקצועו אשר העניק את שירותיו במרוצת השנים ללקוחות פרטיים ולמוסדות שונים. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין השנים 2011-2007, השמיט המבקש מדוחותיו הכספיים סכום כולל של כמיליון ₪ מתוך הכנסותיו. בתוך כך, ביצע המבקש את הפעולות הבאות: ניהל פנקסי חשבוניות כפולים; מסר חשבוניות בעלות מספור זהה ללקוחות שונים בגין עסקאות שונות; דיווח רק על החשבוניות בעלות הסכום הנמוך מבין החשבוניות הזהות שהפיק; השמיט במכוון מדוחותיו השנתיים את הכנסותיו מאת לקוחותיו המוסדיים, אשר היו המקור לחלק הארי מהכנסותיו; והשתמש בחשבון בנק שהיה רשום על שם בנו, לצורך הסוואת הכנסות שקיבל לחשבון זה.

4. ביום 28.1.2016, גזר בית משפט השלום את עונשו של המבקש. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, התייחס בית משפט השלום לנסיבות ביצוע העבירות, בציינו כי המבקש פעל באורח שיטתי ומאורגן, במשך כארבע שנים, על מנת להעלים הכנסות בסך של כמיליון ₪. כמו כן, עמד בית משפט השלום על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה. לאחר זאת, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה ינוע בין 8 עד 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בצד עונשים נלווים.

           בבואו לקבוע את עונשו של המבקש בתוך המתחם, התחשב בית משפט השלום במצבו הרפואי של המבקש, בנסיבותיו האישיות, ובעובדה כי מדובר באדם חיובי בדרך כלל, שהודה במיוחס לו וקיבל אחריות על מעשיו. עם זאת, ציין בית משפט השלום כי המבקש לא הסיר את מחדליו.

           לבסוף, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש על חוק מס ערך מוסף או פקודת מס הכנסה כל עבירה מסוג פשע, למשך שלוש שנים מתום מאסרו; 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש על חוק מס ערך מוסף או פקודת מס הכנסה כל עבירה מסוג עוון, למשך שלוש שנים מתום מאסרו; קנס בסך 50,000 ₪, או 3 חודשי מאסר תמורתו.

5. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, שנסב על חומרת העונש שהושת עליו. בערעור נטען, כי שגה בית משפט השלום בקביעת מתחם העונש ההולם לטווח שבין 8 עד 24 חודשי מאסר בפועל. על פי הנטען, מתחם העונש הראוי,  בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, נע בין מספר חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, נטען כי נוכח נסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן קריסתו הכלכלית, מצבו הרפואי הקשה ותרומתו הרבה לחברה במהלך השנים, ראוי להשית עליו עונש ברף התחתון של המתחם. לחילופין, נטען כי גם אם הרף התחתון של המתחם יוותר על כנו, ראוי לחרוג לקולה ממתחם הענישה, בשל שיקולי צדק הקשורים בנסיבותיו האישיות של המבקש, ובעיקר בשל מצבו הרפואי הקשה. זאת, בהתבסס על פסיקתו של בית משפט זה בע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015) (להלן: עניין לופוליאנסקי). לשם הוכחת ההחמרה שחלה במצבו הרפואי, ביקש בא-כוחו של המבקש להגיש חוות דעת רפואית עדכנית בעניינו.

           ביום 7.9.2016, נתן בית המשפט המחוזי בירושלים את פסק דינו, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי מתחם הענישה שקבע בית משפט השלום, בהתייחס לכלל העבירות כמכלול אחד, הינו ראוי והולם. זאת, נוכח נסיבותיהן החמורות של העבירות בהן הורשע המבקש. אשר לעונש הראוי בגדרי המתחם, סבר בית המשפט המחוזי כי גזר דינו של בית משפט השלום מאזן כראוי בין כלל שיקולי הענישה הרלוונטיים, תוך מתן משקל לקולה למצבו הרפואי והנפשי הקשה של המבקש. אשר לעניין אחרון זה, ציין בית המשפט המחוזי כי מכיוון שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים בעניין מצבו הרפואי הקשה של המבקש, ומאחר שנושא זה נדון גם בפני בית משפט השלום, לא נמצאה הצדקה לעיכוב מתן פסק הדין לשם הכנת חוות דעת עדכנית בדבר מצבו הרפואי של המבקש. לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי לא קמה עילה להתערבות בגזר-הדין שנתן בית משפט השלום.