שכר הטרחה שמשלם לקוח לעורך-דינו אינו בא בגדר חסיון עורך דין-לקוח

השופט א' שהם:

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר), בתיק ע"ח 21372-11-14, מיום 5.1.2015, במסגרתה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת א' נחמן), בתיק צ"א 36952-03-14, מיום 5.11.2014. הבקשה נסובה על היקף תחולתו של חסיון עורך דין-לקוח, כאשר במוקד הדיון עומדת שאלת תחולת החסיון על רכיב שכר הטרחה, אותו משלם הלקוח לעורך דינו.

הרקע להגשת הבקשה והחלטת בית משפט השלום

2. נגד המבקש מתנהלת חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירות מנהל בתאגיד, וכן עבירות של הלבנת הון. במסגרת החקירה, ביקשה המשיבה 1 מבית משפט השלום בראשון לציון להוציא צו להמצאת מסמכים, לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי), המורה לבאי כוח המבקש, עו"ד יורם שפטל ועו"ד שרון נהרי (להלן: באי כוח המבקש), להמציא הסכמי ייצוג ומסמכים חשבונאיים שונים, המעידים על היקף התשלומים שהעבירו להם לקוחותיהם - המבקש; מאיר אברג'יל; ודודו בן שטרית, אופן ביצוע התשלום, וזהות המשלם. בית המשפט השלום נענה לבקשת המשיבה 1, וביום 23.6.2014 יצאו מתחת ידו שני צווים, המופנים לבאי כוח המבקש. בתגובה, הודיעו באי כוח המבקש לבית משפט השלום, כי הם פנו לקבלת חוות דעתה של המשיבה 2 משום החשש לפגיעה בחסיון עורך דין-לקוח (להלן: החסיון). בהמשך, נערך בבית המשפט השלום דיון בנושא הצווים שהתבקשו, והמשיבה 2 הגישה לבית משפט השלום את חוות דעתה, לפיה המסמכים המבוקשים חוסים תחת החסיון.

3. בית משפט השלום האזין לטענות הצדדים ועיין בחוות דעתה של המשיבה 2, ולאחר זאת קבע, כי המסמכים המבוקשים אינם חוסים תחת חסיון עורך דין-לקוח. עמדתה של המשיבה 2 לפיה, המסמכים המבוקשים הוחלפו בין עורך הדין ללקוח בקשר ענייני לשירות המקצועי, נדחתה. בית משפט השלום הבהיר, כי עמדה זו התבססה על החלטה קודמת (להלן: החלטת 139/04), דומה במהותה, מטעמה של המשיבה 2, אך אותה החלטה ניתנה בנסיבות אחרות, אשר אינן רלוונטיות לאלו המוצגות בפניו. עוד קבע בית משפט השלום, כי ממילא "נוהל חיפוש במשרדו/ביתו של עורך הדין" (להלן: הנוהל), שפורסם על ידי לשכת עורכי הדין, לאחר שניתנה החלטת 139/04, סותר את האמור באותה החלטה. זאת, משום שהנוהל קובע, כי בין הפרטים שאין להם קשר לשירות המקצועי, נמנים "זהות הלקוח ועובדת הפניה לעורך הדין, הסכם שכר טרחת עורך דין, מסמכי הנהלת חשבונות של עורך הדין וכו'" (פסקה 13 להחלטה). לפיכך, הוסיף וקבע בית משפט השלום, כי דין עמדתה של המשיבה 2, לפיה המסמכים חוסים תחת חסיון עורך דין-לקוח, להדחות.