רע"פ 7145/15 אנאגואץ' נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל- נשיא; ז' בוסתן; ו- ש' בורנשטיין), בעפ"ג 55321-08-15, מיום 20.10.2015, בגדרו התקבל, בחלקו, ערעורה של המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת א' נחמן), בת"פ 39653-02-14, מיום 16.7.2015.

רקע והליכים קודמים

2. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 16.2.2014, בשעה 07:20, או בסמוך לכך, ניגשה א. פ. (להלן: המתלוננת) לחניית הבניין בו היא מתגוררת, על מנת לנסוע למקום עבודתה. החניות של הבניין בו מתגוררת המתלוננת, והבניין בו מתגוררת המבקשת, צמודות. באותן נסיבות, ניגשה המבקשת למקום, כאשר היא אוחזת בסכין בידה. מיד ובסמוך, הניפה המבקשת את הסכין לעבר פניה של המתלוננת. המתלוננת הרימה ידה כדי להגן על עצמה אך להב הסכין פגעה בלחיה הימנית. כתוצאה מכך, נגרם למתלוננת חתך עמוק ומדמם. בתגובה לכך, תפסה המתלוננת את המבקשת בלחי ימין בציפורניה ושרטה אותה בפניה. בגין מעשה זה, הואשמה המבקשת בפציעה, כשהעבריין נושא נשק קר, לפי סעיף 334, בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין).

1. ביום 11.9.2014, הורשעה המבקשת, על בסיס הודאתה, בכתב האישום המתוקן, ובהסכמת הצדדים הדיון נדחה עד לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינה. תסקיר שירות המבחן, אשר הוגש ביום 21.1.2015, סקר בהרחבה את נסיבותיה האישיות של המבקשת ואת הרקע לביצוע העבירה, וקבע כי רמת הסיכון למעורבות חוזרת בהתנהגות אלימה, בינונית. עוד תואר בתסקיר המבחן כי המבקשת "מצמצמת ומטשטשת התנהגותה הבעייתית ומשליכה האחריות לקשייה על המתלוננת". לבסוף, נכתב בתסקיר שירות המבחן:

"לאור התייחסות מצמצמת ומשליכת אחריות וקושי להתייחסות ביקורתית ובדיקה מעמיקה, כמו גם קושי בתקשורת עמנו, כגורם סמכותי וממסדי, לא נוצר בסיס, ולו ראשוני להמשך מעורבות שירותנו בעניינה של אלמו [המבקשת]. יחד עם זאת, כשאנו ערים לחומרת העבירה ועמדת המאשימה [המשיבה] לעונש, לאור העובדה כי מדובר בעבירה ראשונה ויחידה, לאור המחירים להם נדרשה אלמו [המבקשת] עד כה, בגין התנהגותה הנדונה, לאור תפקודה התקין במישור המשפחתי והתעסוקתי ולאור התרשמותנו מהשפעתם המרתיעה של הצעדים המשטרתיים והמשפטיים שננקטו כנגדה עד כה, אנו סבורים כי ענישה מרתיעה, בדרך של מאסר על תנאי משמעותי לצד פיצוי המתלוננת, הולמים מקרה זה ואנו ממליצים על כך. במידה ובית המשפט ימצא לנכון הטלת ענישה קונקרטית בנוסף, אנו סבורים כי מאסר שירוצה בעבודות שירות, הינה ענישה קונקרטית מספקת במקרה זה" [ההדגשות שלי – א.ש.].

2. ביום 28.5.2015, התקיימו הטיעונים לעונש בפני בית משפט השלום בפתח תקווה, וביום 16.7.2015, ניתן גזר הדין בעניינה של המבקשת. בהחלטתו של בית המשפט, נקבע, כי על אף הנסיבות האישיות של המבקשת, לא ניתן יהיה להגשים את מטרות הענישה, במקרה דנן, ללא השתת עונש מאסר בפועל, וכך נכתב:

"קלות זו בה נשלפת סכין שפוצעת גופו של אדם על רקע עניין של מה בכך, מחייבת ענישה מוחשית ומרתיעה שתרחיק את הנאשמת [המבקשת] מהחברה, אך לתקופה הנמצאת ברף התחתון של המתחם, זאת לנוכח נסיבותיה האישיות של הנאשמת [המבקשת] ובמיוחד היותה אם לפעוטה".

על כן, השית בית משפט השלום על המבקשת 10 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשים מאסר על תנאי, לבל תעבור עבירת אלימות כנגד גוף במשך 3 שנים מיום שחרורה; קנס כספי בסך 3,000 ₪ (או 30 ימי מאסר) ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלוננת.