רע"פ 6675-15 צ'יינג' ס.ד. ואח' נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן) בע"ח 10613-09-15 מיום 6.10.2015, בגדרה נדחה ערר המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) בה"ת 62922-03-15 מיום 2.9.2015.

רקע והליכים קודמים

2. המבקשת 2 (להלן: ס.) היא הבעלים הרשום של המבקש 1, שהוא עסק למתן שירותי מטבע (להלן: הצ'יינג). במסגרת חקירה אשר התנהלה ברשות המיסים, נחשדו ס. ובעלה י.ד. (להלן: י.), כי היו חלק מקבוצה שקשרה קשר לביצוע שורת עבירות כלכליות, שעיקרן הסוואה והסתרה של כספים שמקורם בעבירות, ואשר התקבלו במסגרת עסקאות למכירת חשבוניות מס כוזבות (להלן: הקשר). על פי החשד, הצ'יינג היה אחד ממספר עסקים אשר שימשו להוצאת הקשר אל הפועל. החקירה הפכה לגלויה ביום 23.2.2015, ובאותו יום נתפסו ברשות המבקשים שיקים וכסף מזומן, אשר נחשדו כבעלי קשר לעבירות. בהמשך, ביום 2.5.2015, ניתנו על ידי בית משפט השלום בירושלים (השופטת ג' סקפה שפירא) צווים לתפיסת רכוש זה, כמו גם צו להקפאת חשבון בנק של הצ'יינג ורישום הערה על רכב שבבעלות ס. (הרכוש שנתפס ייקרא להלן: הרכוש התפוס). בהסכמה דיונית אשר הושגה בהמשך בין המשיבה לבין המבקשים, הוחזרו חלק מהשיקים מושא צו התפיסה אליהם.

3. לקראת חלוף 180 ימים ממועד תפיסת הרכוש, הגישה המשיבה ביום 6.8.2015 בקשה להארכת תוקפם של צווי התפיסה ב-180 ימים נוספים, לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה). בבקשה, ציינה המשיבה כי לתפיסת הרכוש שתי תכליות: האחת, לשם הצגתו כראיה בבית המשפט, אם יתגבשו החשדות נגד המבקשים לכדי כתב אישום; והשנייה, לצורך חילוט הרכוש, נוכח היותו רכוש הנחשד כי נעברה בו עבירה, היווה אמצעי לעבירתה או שניתן כשכר בעבור ביצועה. המשיבה ציינה בבקשה כי נכון לאותו מועד, החקירה טרם הסתיימה וכי מתקיימת אצלה כוונה להגיש כתב אישום.

4. ביום 2.9.2015, קיבל בית משפט השלום את הבקשה. ראשית, נדחתה טענת המבקשים לפיה הסמכות העניינית לדון בבקשה מוקנית לבית המשפט המחוזי, לאחר שהמשיבה הודיעה על כוונתה לחלט את הרכוש האסור. בית משפט השלום, בהפנותו לפסיקת בית משפט זה בסוגיית הסמכות, קבע כי קיימת לו סמכות מקבילה מכוח מנגנון הארכת התפיסה הקבוע בפקודה. לגופה של הבקשה, ולאחר שהוצגו בפניו דו"חות סודיים על ידי המשיבה, מצא בית משפט השלום כי החקירה ממשיכה ואף הסתעפה, כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות וכי התכליות המוגשמות באמצעות תפיסת הרכוש עודן מתקיימות, ברמה המצדיקה את הארכת הצו. מנגד, בית משפט השלום עמד על הצורך להפחית את הפגיעה בקניינם של המבקשים, ועל כן החליט להאריך את תוקף צו התפיסה ב-120 יום, כמו גם על ביטול ההערה שנרשמה על הרכב שבבעלות ס., בכפוף להפקדת סכום של 40,000 ש"ח על ידה.

5. המבקשים הגישו ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובו חזרו על טענתם בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט השלום. כן טענו כי בית המשפט השלום שגה בקביעתו כי החקירה טרם הסתיימה, וזאת משום שהחשדות אותם ציין נגעו לחקירה אחרת מזו שבגדרה נתפס הרכוש. בהחלטתו ביום 6.10.2015, בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום צדק בהכרעתו בשאלת הסמכות. עוד קבע, כי אכן מדובר בשתי חקירות שונות: הראשונה – שבמסגרתה נתפס הרכוש – הסתיימה נכון למועד הדיון בערר, ואילו השנייה הגיעה לשלביה הסופיים. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי ישנו קשר בין שתי החקירות, וכי חומר החקירה עמד להיות מועבר לפרקליטות לשם החלטה האם להגיש נגד המבקשים כתב אישום. משכך, נקבע כי אין מקום להורות על השבת הרכוש התפוס, ועל כן הערר נדחה. ביחס להחלטה זו, הוגשה הבקשה שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערר

6. בבקשה שלפניי – אשר במאמר מוסגר יצוין, כי ניתנה לה הכותרת השגויה "בקשת רשות ערעור" – עותרים המבקשים מבית משפט זה ליתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, ולבטל את צו התפיסה או להורות על צמצומו. לשיטתם, בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי ישנו קשר בין שתי החקירות, ואף אם קשר כזה קיים, הרי שאין קשר בין הרכוש התפוס לבין החקירה השנייה. לעמדתם, משהסתיימה החקירה הראשונה זה מכבר, ומשנשלחו בה הודעות יידוע לחשודים אחרים בדבר הכוונה להגיש נגדם כתב אישום, אך לא אל המבקשים ואל י. – יש בכך כדי לכרסם בחשד כלפיהם ובחוזק הראיות נגדם, ולהצדיק את החזרת הרכוש התפוס. משלא התייחס לכך, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא פעל בזהירות הנדרשת ממנו שעה שהוא מחליט האם להאריך צו תפיסה. כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא בחן את האפשרות לנקוט באמצעים חלופיים שיבטיחו את הגשמת התכליות שביסוד התפיסה, אך שפגיעתם בזכות הקניין של המבקשים תהא פחותה. לבסוף, המבקשים סבורים כי מתקיימת בעניינם אפליה, שכן הצו לתפיסת רכושה של חברה אחרת אשר נטען כלפיה שהייתה מעורבת בהסוואת הכספים במסגרת הקשר, חברת שיא שי עד בע"מ (להלן: שיא שי עד), הוארך בחודש ימים בלבד במסגרת הליך משפטי מקביל בבית משפט השלום בירושלים (ה"ת 2277-05-15) – וזאת חרף העובדה שלבעלי אותה חברה נשלחו הודעות יידוע.

דיון והכרעה