רע"פ 6005/14 פלורה שאוליאן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – ת"א-יפו

1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לוי), בעפ"א 43331-02-14, מיום 17.7.2014, בגדרו נדחה ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' הימן), בת"פ 6243/12, מיום 25.11.2013, והתקבל באופן חלקי ערעור על גזר הדין, מיום 3.1.2014.

רקע והליכים קודמים

2. בכתב אישום שהוגש נגד המבקשת, נטען כי היא עשתה שימוש חורג בנכס שבבעלותה, למטרת שתי יחידות דיור, ללא היתר. המבקשת בחרה שלא להעיד, וטענות ההגנה התבססו בעיקרן על עדותו של מר שאוליאן, בעלה של המבקשת, אך בית המשפט לא ייחס לעדות זו מהימנות, והעריך כי האמת לא היתה נר לרגליו של מר שאוליאן. בהכרעת דין מנומקת ומפורטת, דחה את בית המשפט לעניינים מקומיים את טענותיה של המבקשת, והרשיע אותה, כבעלת הנכס, בעבירה של שימוש בנכס מקרקעין תוך סטייה מן המותר, לפי סעיף 145 וסעיף 204(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה).

3. ביום 3.1.2014, נגזר דינה של המבקשת, והושת עליה קנס בסך 165,000 ש"ח; התחייבות בסך 25,000 ש"ח; וכן ניתן צו להפסקת שימוש אסור במקרקעין ולהתאמת מצבו הפיזי של הנכס להיתרי הבנייה. במסגרת גזר הדין, שקל בית המשפט את טובת ההנאה אשר צמחה למבקשת מביצוע העבירה, וכן שיקולים של גמול והרתעה. בית המשפט נתן דעתו למצבה הבריאותי של המבקשת, כשיקול לקולה; אך לצד זאת נזקפה לחובת המבקשת העובדה שהיא לא הביעה חרטה על מעשיה.

4. המבקשת עירערה על גזר הדין ועל הכרעת הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בפסק דין מיום 17.7.2014, דן בית המשפט המחוזי ביסודיות בטענותיה של המבקשת לעניין הכרעת הדין, הן במישור הפרוצדורלי והן במישור המהותי, לרבות טענות שלא נטענו בפני הערכאה הדיונית, וקבע כי דינן של כל הטענות להידחות. אשר לגזר הדין, ציין בית המשפט, כי העונש שהושת על המבקשת חרג מן הענישה המקובלת במקרים דומים. כיוון שכך, הועמד גובה הקנס על 115,000 ש"ח, ויתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

הבקשה לרשות ערעור

5. בבקשה שלפניי, היא הבקשה המתוקנת למתן רשות ערעור, טענה המבקשת כי המשיבה הציגה לערכאה הדיונית ראיות בדויות, בכך ששידכה להיתר הבנייה, באופן מלאכותי, מסמכים ש"לא בהכרח קשורים". עוד נטען, כי בעלה של המבקשת זוכה מכתב אישום קודם שהוגש נגדו, ומכאן קיומו של "השתק פלוגתא" בהליך נגד המבקשת, לעניין אי הימצאותו של היתר בנייה רלוונטי בידי המשיבה. בנוסף, הפנתה המבקשת טענות כלפי כניסתם של פקחים מטעם המשיבה למבנה מושא כתב האישום. עוד נטען על-ידי המבקשת, כי גובה הקנס שהושת עליה חורג "חריגה קיצונית ביותר מקנסות שהטילו בתי המשפט במקרים חמורים עשרות מונים". לשיטתה של המבקשת, מתקיימות בעניינה העילות אשר מצדיקות מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי".

6. בתגובת המשיבה לבקשה, נטען כי הבקשה לרשות ערעור מהווה, הלכה למעשה, "ניסיון למלחמת מאסף מתישה", כאשר המבקשת חוזרת על טענותיה אשר נדחו בהחלטותיהן המנומקות היטב של הערכאות הקודמות, ומכל מקום אין בבקשה דבר אשר מצדיק דיון "בגלגול שלישי". נטען, כי העובדה שבמסגרת הליך שהתנהל נגד בעלה של המבקשת, לא עלה בידי המשיבה להציג היתר בניה "ישן", איננה יוצרת "השתק פלוגתא", שממנו תוכל המבקשת ליהנות בגדרי ההליך הנוכחי. הודגש, כי ההיתרים שהוצגו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, אינם מותירים ספק בכך שלא ניתן למבקשת היתר לשימוש שבוצע בנכס. המשיבה טענה, כי הפקחים שביקרו בנכס מטעמה, עשו זאת ברשות ובסמכות. לעניין העונש אשר הושת על המבקשת, נטען על-ידי המשיבה, כי הוא איננו חורג ממדיניות הענישה במקרים דומים, ואין עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה