רע"פ 5860/15 א. ס. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז- לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ש' בורנשטיין), בעפ"ג 28044-11-14, מיום 23.6.2015, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' זמיר), בת"פ 56961-12-13, מיום 2.10.2014.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 8.5.2014, הורשעה המבקשת, על יסוד הודאתה במסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות (תקיפה של בן זוג), לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

3. לפי עובדות כתב האישום, בתאריך 24.9.2013, בשעה 12:00 לערך, הגיעה המבקשת לביתו של בעלה לשעבר, ד. ס. (להלן: המתלונן), ודפקה על דלת הכניסה לבית, אולם המתלונן סירב לפתוח אותה. במעמד זה, פתח בנם הקטין של המבקשת והמתלונן, את הדלת, המבקשת נכנסה אל תוך הבית, וחיבקה את הקטין. המתלונן צילם את המבקשת באמצעות הטלפון הנייד שלו ועקב זאת התקרבה המבקשת אל המתלונן, חבטה בטלפון הנייד שלו, וכתוצאה מכך נשמט הטלפון הנייד וכבה. לאחר מכן, שרטה המבקשת את המתלונן בחזהו, בשפתו ובזרועו השמאלית. כמו כן, מתואר בכתב האישום, כי לאחר מכן, התכוון המתלונן לסגור את הדלת והדף את המבקשת אל מעבר למפתן, וכאשר מנעה ממנו המבקשת לעשות כן, היא נחבלה בידה הימנית.

1. ביום 2.10.2014, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בית משפט השלום פירט את האמור בתסקיר שירות המבחן בעניינה של המבקשת, בו נכתב כי ניתן לשקול את ביטול הרשעתה ולהטיל עליה, כענישה חינוכית-הרתעתית, צו שירות לטובת הציבור (להלן: צו של"צ) בהיקף של 80 שעות, וזאת בהתאם לסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ). בגזר דינו, התייחס בית המשפט להמלצת שירות המבחן, בציינו כי בית המשפט מוסמך להימנע מהרשעה רק באותם מקרים בהם אין הלימה בין חומרת העבירה, בהתאם לנסיבותיה הקונקרטיות, לבין ההשלכות שיש להרשעה על הנאשם. לאחר בחינת נסיבותיה האישיות של המבקשת ונסיבות ביצוע העבירה, סבר בית משפט השלום כי יש להותיר את ההרשעה על כנה, בקובעו כלהלן:

"לא ניתן לומר כי המקרה הנדון מצדיק הימנעות מהרשעה ודומה כי האינטרס האישי של הנאשמת [המבקשת] נסוג מפני האינטרס הציבורי במקרה דנן. המעשים בהם הודתה הנאשמת [המבקשת] אינם מעשים קלי ערך כלל ועיקר. מדובר בתקיפה אשר גרמה לחבלות בגופו של המתלונן וזאת בתוך ביתו ומבצרו של המתלונן. למרבה הצער תופעות אלימות על רקע סכסוך גירושין הן תופעות נפוצות. בתי המשפט מצויים לנקוט כלפי אלה העוסקים או רואים בשימוש באלימות כדרך לפתרון סכסוכים, בענישה משמעותית ומרתיעה והאינטרס הציבורי מחייב הוקעתם של עבירות מסוג זה. כמו כן, לא מצאתי כי עסקינן במקרה בו עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חומרתן של העבירות לבין הנזק הצפוי לנאשמת [המבקשת] מהרשעה. שירות המבחן עצמו מציין כי לא עלה חשש ממשי לפגיעה בתעסוקה [...] עסקינן לכל היותר בפוטנציאל לפגיעה תעסוקתית הרחוקה ממימוש ולא ברור אם כלל תתממש ואין די בכך כדי לגבור על העדפת האינטרס הציבורי שבהרשעת הנאשמת [המבקשת]. (ההדגשות שלי – א.ש.).

לאחר זאת, גזר בית משפט השלום את עונשה של המבקשת ל-3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל תעבור עבירת תקיפה או כל עבירת אלימות אחרת.

2. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כאשר ערעורה נסוב, בדומה לנטען בבקשה זו, על עצם הרשעתה בדין. בערעורה פירטה המבקשת את נסיבות חייה, ואת נסיבות ביצוע העבירה, בציינה כי מדובר בנסיבות המצדיקות את ביטול הרשעתה. בין היתר, מסרה המבקשת כי היא גרושה ואם חד הורית לילד קטן, אשר עלתה ארצה בגפה מרוסיה בשנת 2007, היא מתגוררת בראשון לציון, ועובדת כסדרנית בחברת מזון. הוריה נפטרו לפני שנים רבות, כתוצאה ממחלות. בארץ מוצאה, השלימה המבקשת לימודי הנהלת חשבונות, ועבדה במקצוע זה עד לעלייתה ארצה, וזאת במשך 11 שנים. המבקשת הוסיפה עוד, כי היא בוגרת קורס אנגלית מהאוניברסיטה הפתוחה, וקורס בניהול עסקי, לרבות הנהלת חשבונות ממכון "תפנית", והיא אף נרשמה ללימודי הנהלת חשבונות וחשבות שכר במכללת "פאר".

3. לטענת המבקשת, האירוע מושא הבקשה התרחש בעיצומו של הליך גירושין, בעת פגישה של המבקשת עם בנה הקטין, לאחר שהיא דאגה לשלומו, וכאשר שיחותיה אל המתלונן לא נענו. במהלך נישואיה למתלונן, כך נטען, סבלה המבקשת מהתנהלות נוקשה מצידו, לרבות שימוש באלימות מילולית, נפשית, וכלכלית. התנהגותו המשפילה של המתלונן כלפיה נמשכה אף לאחר גירושיהם, והיוותה את הרקע לאירוע המתואר בכתב האישום, כך לשיטתה של המבקשת. עוד נטען, כי המתלונן מבקר ומערער על היכולת האימהית של המבקשת, וזאת על אף שפקידת הסעד התרשמה כי אין כל מקום לדאגה, בדבר טיפול המבקשת בילד. נסיבות אלו, ובפרט הפגיעה בדימויה העצמי ובאפשרויות תעסוקה עתידיות של המבקשת, על רקע היותה עולה חדשה ואם לקטין, החיה בנפרד מאביו, עולות כדי הנזק הנדרש לצורך ביטול הרשעתה.