רע"פ 5205/15 טנוס נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים: ד' ברלינר – נשיאה; ג' קרא – סג"נ; ו-א' נחליאלי-חיאט), בעפ"ג 35999-04-15 ועפ"ג 28420-04-15, מיום 24.6.2015, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה ונדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' דרויאן), בת"פ 38299-03-12, מיום 8.3.2015.

2. בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הושת על המבקש, עד להחלטה בבקשה לרשות ערעור. בהחלטתי מיום 28.7.2015, נעתרתי לבקשה והוריתי על עיכוב ביצוע העונש.

רקע והליכים קודמים

3. ביום 12.3.2012, הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום נגד המבקש, המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מעובדות כתב האישום עולה, כי בשנת 2008, במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, נסעה מ' (להלן: המתלוננת) באוטובוס מכיוון שכונת בת גלים לשכונת נווה שאנן בעיר חיפה. בשלב מסויים בנסיעה, כך נטען, התיישב המבקש לצידה של המתלוננת והחל להיצמד אליה. בתגובה, הסיטה המתלוננת את גופה לכיוון החלון. או-אז, כך על-פי כתב האישום, נגע המבקש בחלקו הפנימי של ירכהּ של המתלוננת, באיזור המפשעה, ללא הסכמתה. בחלוף כשנתיים, במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, בחודש יולי 2010, נסעה המתלוננת ברכבת מכיוון רחובות לכיוון תל אביב. בסמוך לתחנת רכבת "השלום" בתל אביב, התיישב המבקש לצידה של המתלוננת, ונגע, ללא הסכמתה, בחלק הפנימי של ירכהּ באיזור המפשעה. בתגובה, קראה המתלוננת לעבר המבקש "זה שוב אתה", והמבקש קם ממקום מושבו ונמלט בין קרונות הרכבת.

4. ביום 19.3.2014, לאחר ניהול משפט הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בשתי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

5. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם למעשיו של המבקש, עמד בית משפט השלום על הערכים המוגנים אשר נפגעו במעשים אלו, והם "ההגנה על שלמות גופו, צנעת פרטיותו וכבודו של אדם, כולן זכויות יסוד מוגנות". חומרה יתרה במעשיו של המבקש, מצא בית משפט השלום בכך שהם בוצעו במערכות להסעת המונים בפרט, ובמקומות ציבוריים הומי אדם בכלל, בהם קל יותר לעבריין להיטמע תחת מעטה האנונימיות. בהמשך, נתן בית משפט השלום את דעתו לתכנון המוקדם מבחינתו של המבקש, אשר כלל בחירת "אישה שתתאים למימוש תשוקותיו". על רקע הדברים האלו, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה, בגין כל עבירה בנפרד, נע בין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר, אשר יכול שירוצו על דרך של עבודות שירות. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, שקל בית משפט השלום לקולת העונש את השיקולים הבאים: הפגיעה הצפויה במבקש, שזה לו מאסרו הראשון מאחורי סורג ובריח; הפגיעה הצפויה במשפחתו של המבקש; וחלוף הזמן מאז האירוע הראשון (אשר, במהלך משפט ההוכחות התברר כי ארע בשנת 2006, ולא בשנת 2008, כנטען בכתב האישום). לצד זאת, זקף בית משפט השלום לחובת המבקש את עברו הפלילי המכביד, הכולל מספר הרשעות קודמות בגין מעשים מגונים. לכך יש להוסיף, כך נקבע, אירועים דומים, "עשרות במספר", עליהם סיפר המבקש למרכז להערכת מסוכנות, ובגינם הוא לא הורשע. בית משפט השלום ציין, בהקשר זה, כי המבקש סובל מסטייה מינית מסוג "התחככות" (Frotterism). בסופו של יום, דן בית משפט השלום את המבקש ל-7 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עוד הושתו על המבקש 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים, כל עבירת מין מכל סוג שהוא; ופיצוי כספי למתלוננת, בסך 10,000 ₪.

6. ביום 19.4.2015 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על חומרת העונש אשר הושת עליו, וביום 21.4.2015 הגישה המשיבה ערעור שכנגד על קולת העונש. לאחר שהאזין לטענות הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי לקבל את ערעור המשיבה להחמרה בעונש, והטיל על המבקש 6 חודשי מאסר בגין כל עבירה בנפרד, לריצוי במצטבר, ובסך הכל 12 חודשי מאסר בפועל (במקום 7 חודשים). בית המשפט המחוזי ציין, כי "נראה לנו כי אין נסיבה לחומרה שאיננה מתקיימת במקרה הנוכחי", באשר "האירוע הנוכחי מצטרף למספר הרשעות קודמות של [המבקש] בתחום זה, כאשר המעשים חוזרים על עצמם בדיוק כמעט קליני". בהתייחס לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, קבע בית המשפט המחוזי כי "מדובר בתמונה שאיננה מעודדת", שכן המבקש סובל מסטייה מינית, אך הוא מסרב להתמיד בטיפול לו הוא זקוק. מסקנה זו נובעת, כך נקבע, גם מחוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, אשר ממנה עולה כי למבקש "מסוכנות מינית גבוהה".

הבקשה לרשות ערעור