רע"פ 4424-15 צארניאק נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים: י' גריל; כ' סעב; ו-ש' ברלינר), בע"פ 20783-02-15, מיום 11.6.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט י' טורס), בת"פ 26098-11-11, מיום 15.5.2014.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, ממנו עולה כי בעת היותו עובד ציבור בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, הוא קשר קֶשֶר עם מיכאל זינטי (להלן: זינטי), בשלוש הזדמנויות שונות, לפיו המבקש יערוך שינויים בפרטים מהותיים בתיקי הוצאה לפועל ישנים שהתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, ויעביר תיקים אלו ללשכת ההוצאה לפועל בנצרת, וזאת על מנת ליצור חובות ובעלי חובות "פיקטיביים". בהמשך, כך תכננו הקושרים, יוכלו זינטי ואחרים להגיש בקשות למימוש החובות, באופנים שונים, כבאי-כוחם, לכאורה, של בעלי החובות. כנטען בכתב האישום, בהתאם לתכנון בין הקושרים, שינה המבקש את פרטיהם של שלושה תיקי הוצאה לפועל בחיפה, והעבירם ללשכת ההוצאה לפועל בנצרת, תוך שהוא מוסר לזינטי את פרטי התיקים החדשים, על מנת שהאחרון יוכל לפתוח בהליכי גבייה של החובות "הפיקטיביים". בעשותו כן, חרג המבקש מסמכותו ומתפקידו, באשר פעולות אלה מחייבות החלטת רשם.

כתב האישום ייחס, אפוא, למבקש 3 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (להלן: עבירות קשירת הקשר), לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 3 עבירות של זיוף בידי עובד ציבור בנסיבות מחמירות (להלן: עבירות הזיוף), לפי סעיף 414 ו-421(2) לחוק העונשין; 3 עבירות של מרמה והפרת אמונים (להלן: עבירות המרמה), לפי סעיף 284 לחוק העונשין; ו-3 עבירות של שיבוש הליכי משפט (להלן: עבירות השיבוש), לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3. בתשובה לכתב האישום, אישר המבקש כי ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ואולם לטענתו הוא ביצעם מתוקף תפקידו כפקיד הוצאה לפועל, מבלי שהוא היה מודע לכך שתוכן התיקים כוזב. עוד טען המבקש, כי הוא לא היה מודע לכך שהשינויים, אותם ביצע, הינם בסמכות רשם בלבד, אלא שהוא סבר כי הוא רשאי לבצעם בעצמו.

4. לאחר ניהול משפט הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בכלל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט בעבירות קשירת הקשר, מהן הוא זוכה מחמת הספק. בית משפט השלום קבע, כי המבקש ביצע שורה של פעולות חריגות, אותן לא ניתן להסביר, אלא אם היה מודע, או למצער חשד, כי הוא מבצע שינוי כוזב ושקרי של נתוני התיקים. מסקנה זו מתחדדת, כך נקבע, מהעובדה שהמבקש התבקש לבצע את שינויי הנתונים המהותיים, אך ורק באמצעות פנייה טלפונית מאת מאן דהוא, בלא שפנייה זו גובּתה במסמך רשמי כלשהו, ו"פעולותיו של [המבקש], מרגע זה, מלמדות בבירור על כך שהיה מודע לכך שאין מדובר בבקשות תמימות" (ההדגשה במקור – א.ש.). בהתייחס לטענתו של המבקש, לפיה אי הבאתו של זינטי להעיד במשפטו מהווה מחדל חקירה, קבע בית משפט השלום, כי אמנם "זינטי הוא עד רלוונטי, וחסרונו כעד תביעה היה בולט", ואולם, אין במחדל זה כדי להביא, בנסיבות העניין, לזיכויו של המבקש. נקבע, בהקשר לכך, כי דבר לא מנע מן המבקש לזמן בעצמו את זינטי להעיד, והימנעותו מלעשות כן, מלמדת כי המבקש "לא סבר שתצמח לו תועלת מכך". אשר לעבירות הזיוף, קבע בית משפט השלום, כי מתחייבת המסקנה, לפיה המבקש "צפה ברמה גבוהה של הסתברות, שהשינוי השקרי שביצע, אשר אינו משקף זכות אמיתית, יביא אדם לפעול על-פי השינוי הכוזב". בהמשך, ובהיעדר תשתית ראייתית מספקת להוכחת קיומו של תכנון משותף לביצוע המעשים על-ידי המבקש וזינטי, החליט בית משפט השלום לזכות את המבקש מעבירות קשירת הקשר. בהתייחס לעבירות המרמה, ובשים לב לכך ש"זיוף של מסמכים הקובעים זכויות וחובות משפטיות, בידי עובד הציבור, הינה פעולה שיש בה לפגוע בציבור", קבע בית משפט השלום כי התקיימו יסודותיהן של עבירות אלו. לבסוף, החליט בית משפט השלום להרשיע את המבקש גם בביצוע עבירות השיבוש, בקובעו כי המבקש "צפה ברמה קרובה לוודאי, כי רישום של חייבים כוזבים יביא לכדי עיוות דין".

5. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשיו של המבקש, עמד בית משפט השלום, תחילה, על חומרתם של המעשים, בציינו, כי "כישלונו של [המבקש] היה חמור וקשה. הוא מוטט לחלוטין את כל מנגנוני ההגנה של מערכת ההוצאה לפועל, שמטרתם שמירה על טוהר ההליך המשפטי ואמון הציבור במערכת המשפט". ביתר שאת אמורים הדברים, כך נקבע, "בשל העובדה כי [המעשים] בוצעו במהלך עבודתו, תוך מעילה באמון הציבור שניתן בו ותוך שימוש במידע וכלים שניתנו לו לצורך מילוי תפקידו כחוק". לאחר הדברים האלו, ובשים לב לרמת הענישה שהושתה במקרים דומים, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה, לגבי כלל העבירות, ינוע בין 8 ל-24 חודשי מאסר, בצירוף קנס.

לצורך גזירת עונשו של המבקש בתוך המתחם שנקבע, נתן בית משפט השלום את דעתו להמלצת שירות המבחן להשית על המבקש עונש של של"צ, אך קבע כי אין מקום לקבל המלצה זו, "אם כי התרשמותו החיובית של שירות המבחן, הביאה למיתון עונש המאסר שיוטל על [המבקש]". בסופו של יום, דן בית משפט השלום את המבקש, ל-9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. עוד הטיל בית משפט השלום על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, אחת או יותר מהעבירות בהן הורשע; וקנס כספי בסך 3,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.