רע"פ 4319/16 א.ש. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי), בעפ"ת 61789-03-16, מיום 19.4.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דין מיום 28.12.2015, ועל גזר דין מיום 21.2.2016, שניתנו על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופטת ר' פרסון), בתת"ע 6017-02-13.

רקע והליכים קודמים

2. בכתב אישום שהוגש נגד המבקש נאמר, כי ביום 20.10.2012, בסמוך לשעה 16:17, נהג המבקש בצומת מעין צבי כאשר הוא נתון תחת השפעת סמים. על כן, יוחסה למבקש עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); וכן לפי סעיפים 26(2) ו-169ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

3. לאחר ניהול הליך הוכחות, הורשע המבקש בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (להלן: בית המשפט לתעבורה) ניתנה ביום 28.12.2015, ובמסגרתה נבחנו שלוש שאלות: האם לשוטרים שבדקו את המבקש בעת האירוע (להלן: השוטרים), היה חשד סביר כי המבקש נהג תחת השפעת סמים, אשר מצדיק את דרישתם מהמבקש למסור דגימת שתן; האם המבקש נתן את דגימת השתן מרצונו החופשי; ומהן תוצאות בדיקת דגימת השתן ומשמעותן. אתאר, בקצרה, את הקביעות שנעשו על ידי בית המשפט לתעבורה.

4. אשר לקיומו של חשד סביר, קיבל בית המשפט לתעבורה, את עדויותיהם של השוטרים, מהן עולה כי ניכרו סממנים מחשידים אצל המבקש, ובין היתר, עיני המבקש היו אדומות; ברכב היה ריח של טבק; והתנהגותו של המבקש הייתה רדומה. השוטרים מסרו בנוסף, כי המבקש לא עבר בהצלחה את מבחני המאפיינים, וכי היה צורך לחזור בפניו פעמיים על הוראות הבדיקה. יש לציין, כי ביום האירוע, התקיימה "מסיבת טראנס" בחוף מעין צבי, ועל כן, הוצב בסמוך למקום מחסום משטרתי. אל מול עדויותיהם של השוטרים, אשר נמצאו כעדויות מהימנות בעיני בית המשפט לתעבורה, מצא בית המשפט את גרסתו של המבקש "מתחכמת ובלתי מהימנה", בין היתר, לאור העובדה שנמצאו בה סתירות רבות. אשר על כן, קבע בית המשפט לתעבורה, כי הוכח, במקרה דנן, קיומו של חשד סביר, שהמבקש נהג תחת השפעת סמים, ועל כן, רשאים היו השוטרים לדרוש מן המבקש למסור דגימת שתן.

5. בהמשך, ניגש בית המשפט לתעבורה לבחון את טענותיו של המבקש, הנוגעות לחוסר הסכמתו ליתן את דגימת השתן. המבקש טען כי הוא חויב, באמצעים לא כשרים, למסור דגימת שתן, ובין היתר, התייחס לכך שהשוטרים איימו עליו, אזקו אותו, עצרו אותו ואף קיללו אותו. השוטרים שללו בעדויותיהם, מכל וכל, את האפשרות לפיה הם קיללו את המבקש, ואולם, הודו כי הם כבלו אותו באזיקים, וזאת מפני שהמבקש לא שיתף עמם פעולה, ו"ניסה להתחמק מהבדיקה בשלל תירוצים". בית המשפט לתעבורה קבע, כי המבקש "התנהג בצורה מתחכמת וניסה 'למשוך את הזמן' ולהתחמק מלבצע את הבדיקה בכל דרך אפשרית". על כן, קיבל בית המשפט לתעבורה את גרסתם של השוטרים, לפיה הם אזקו אותו ועצרו אותו בשל התנהגותו, ולא כתוצאה מסירובו לבצע את הבדיקה; ודחה, אגב כך, את גרסתו של המבקש, לפיה השוטרים התנהגו כלפיו באלימות. בית המשפט לתעבורה ציין, כי מן התשתית הראייתית עולה, שהמבקש מסר את דגימת השתן מרצונו החופשי, וזאת, בין היתר, לאור העובדה שהוא סימן "מסכים" בטופס הדרישה למתן דגימת שתן (ת/12); וכן נוכח עדויות השוטרים שדיווחו על הסכמתו. על כן, קבע בית המשפט לתעבורה, כי בדיקת השתן ותוצאותיה קבילות.

6. בית המשפט לתעבורה בחן, בנוסף, את תוצאות הבדיקה שנעשתה בדגימת השתן. ד"ר אשר גופר (להלן: ד"ר גופר) ערך את הבדיקה בדגימת השתן של המבקש (ת/6, להלן: הבדיקה), ובחוות הדעת נכתב, כי נמצאה "כמות של 70 ננוגרם תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בקנביס". בית המשפט לתעבורה ציין, כי ממצאי בדיקתו של ד"ר גופר אינם יכולים להעיד, באופן וודאי, על אודות מועד השימוש בסם, אך הם מצביעים על כך שבגופו של המבקש נמצא "חומר שאסור על פי החוק", ודי בכך כדי לקבוע שהמבקש נהג תחת השפעת סמים. על כן, דחה בית המשפט לתעבורה את טענתו של המבקש, לפיה הבדיקה מצביעה על כך שהמבקש עישן מספר ימים לפני האירוע, ולא בסמוך לנהיגתו. בית המשפט לתעבורה בחן את טענותיו של המבקש, הנוגעות להתקיימותם של מחדלי חקירה במסגרת בדיקת דגימת השתן. בכלל זה, ציין בית המשפט, כי אין חולק על כך שבזיכרון הדברים שנערך לגבי נטילת דגימת השתן (ת/9), לא צוין מספר השקית בה נמצאה הדגימה; וכי בזיכרון הדברים בו פורטה העברת דגימת השתן (ת/3), שמו של המבקש נרשם על גבי מלל אחר. ואולם, לשיטתו של בית המשפט לתעבורה, אין בטעויות הללו, בכדי לעורר ספק, שמא הבדיקה נערכה על דגימה שאינה שייכת למבקש. זאת, לאור העדויות שנמסרו על ידי עורכי המסמכים הנ"ל, ונוכח העובדה שמספר השקית נרשם בדו"ח הפעולה על אודות האירוע (ת/10). אשר על כן, נקבע כי ממצאי הבדיקה מעידים על כך שבגופו של המבקש זוהה תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן, ובהתאם לסעיף 64ב(א) לפקודת התעבורה, אשר מגדיר מיהו אדם "שיכור" (ובתוך כך, גם "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן"), יש להרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות.

7. ביום 21.2.2016, ניתן גזר הדין בעניינו של המבקש. בקביעת מתחם הענישה, עמד בית המשפט לתעבורה על חומרת העבירה של נהיגה בשכרות, ועל הסיכון הרב הטמון בה למבצע העבירה וליתר המשתמשים בדרך. אשר על כן, נקבע כי מתחם הענישה יכלול את העונשים הבאים: "פסילה בפועל לתקופה שבין 24 ל-48 חודשים, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה על תנאי, קנס וכן מאסר בפועל או עונשים נוספים במקרים המתאימים". במסגרת קציבת עונשו של המבקש בתוך מתחם הענישה, נתן בית המשפט לתעבורה את דעתו לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובין היתר, לעברו התעבורתי, אשר כולל 13 הרשעות קודמות, אחת מהן בגין נהיגה בשכרות משנת 2006; למסוכנות הנשקפת מן המבקש בנהיגתו בכביש, אשר באה לידי ביטוי בקושי שהוא חווה בלקיחת אחריות על מעשיו החמורים. מנגד, במסגרת השיקולים לקולה, התחשב בית המשפט לתעבורה בכך שהמבקש הוא מפרנס יחיד, ושרישיונו נחוץ לו לצורך עבודתו; ובחלוף הזמן מביצוע העבירה. אשר על כן, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: פסילה מלקבל או להחזיק רישיון לתקופה של 26 חודשים לריצוי בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה של נהיגה בשכרות, או עבירה של נהיגה תחת השפעות משכרים, וזאת, בתוך 3 שנים; 5 חודשי פסילה על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש עבירה שבה הורשע, או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או השנייה בפקודת התעבורה. כמו כן, הוטל על המבקש לשלם קנס בסכום של 2,500 ₪, או 25 ימי מאסר תמורתו.