רע"פ 4218-15 אמסלם נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים י' אלון – נשיא; י' צלקובניק; ו-י' עדן), בעפ"ג 6083-07-14, מיום 20.5.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט הבכיר ח' נחמיאס), בת"פ 56767-12-11, מיום 25.5.2014.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו 20 אישומים בגין ביצוע עבירות מע"מ, לפי סעיפים 117(ב)(5), 117(ב)(1), 117(א)(1) ו-117(א)(7) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. המבקש, כך נטען, נהג לדרוש בדוחותיו התקופתיים לרשות מע"מ, מס תשומות, בהסתמך על "חשבוניות פיקטיביות", היינו חשבוניות מס אשר הוצאו שלא בעבור עסקה כלשהי, כמתחייב על-פי דין. עוד הואשם המבקש, כי הוא לא ניהל פנקסים ורישומים על אודות עסקו, כמתחייב.

3. לאחר ניהול משפט הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בכלל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

4. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם למעשיו של המבקש, ציין בית משפט השלום, כי העבירות בהן הורשע המבקש "מסבות נזק רב לכלכלת המדינה וקופתה ופגיעתן קשה ורבה", ובשל כך, פעמים רבות העונש שנקבע לעבירות אלה, הינו מאסר בפועל. בית משפט השלום הדגיש, כי הפלוגתא בין הצדדים נעוצה בשאלת הטלתו של רכיב המאסר בפועל על המבקש. המאשימה סברה, כי מתחם הענישה נע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל, ואילו המבקש "הדגיש את כל הטענות שניתן לטעון [לזכותו] [...] וביקש מהסיבה של טיעון לשיקום להסתפק כאן בשל"צ". אחר הדברים האלו, ציין בית משפט השלום, כי "למרבית הצער כנראה [המבקש] אינו מפנים את חומרת התנהגותו במקרה דנן", והחליט לאמץ את מתחם הענישה אותו הציעה המאשימה. לקולת העונש, נתן בית משפט השלום את דעתו לנסיבותיו האישיות, המשפחתיות והרפואיות של המבקש. לבסוף, דן בית משפט השלום את המבקש ל-8 חודשי מאסר לריצוי בפועל; השית עליו 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים, עבירה דומה לזו שבה הורשע; וקָנַס אותו בסך 20,000 ₪, או 200 ימי מאסר תמורתם.

5. המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וערעורו נדחה, ביום 20.5.2015. את ערעורו מיקד המבקש ברכיב המאסר בפועל שהושת עליו, וטען, בהקשר זה, כי יש מקום להתחשב בכך שהוא ביצע את העבירות מתוך מצוקה כלכלית עקב משבר משפחתי, ובכך שהוא כיסה את מרבית חובותיו למע"מ. לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש – אשר המליץ להמיר את עונשו למאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות – קבע בית המשפט המחוזי, כי:

"העבירות שבהן הורשע [המבקש] אינן מעידה חד פעמית או אירוע נקודתי [...] [המבקש] באופן שיטתי זייף, רימה והוליך שולל את רשויות המס בכך שדיווח לאורך חודשים ושנים ובאופן שיטתי על תשומות פיקטיביות שלא היו ולא נבראו בסכום מצטבר של 328,000 ₪ שאותם קיזז וניכה מחיובי מע"מ. בנסיבות אלה, ובסוג עבריינות מס שכזו הכוללת כאמור עשרות עבירות מס שהן מסוג פשע, דין הוא שהעבריין יידון לעונש מאסר של ממש".