רע"פ 4022/15 תומר יוסף נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ש' בורנשטין; מ' ברק נבו), בעפ"ג 50140-01-15, מיום 10.5.2014, בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' דקל נוה), בת"פ 32330-06-12, מיום 14.12.2014.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בצירוף עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

3. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 1.6.2012, בשעה 23:02 לערך, חסם המבקש עם רכבו את פתח החניון התת קרקעי במתחם ה-"סינמה סיטי" בראשון לציון. אותה עת, התקרבו לפתח החניון מר ו' ב' (להלן: המתלונן) ובת זוגתו (להלן: המתלוננת), עם רכבם. כנטען, המתלונן סימן בידיו למבקש כי יפנה את דרך הגישה לחניון, אך המבקש לא סָר ממקומו. בנסיבות אלו, יצא המתלונן מרכבו, פנה לרכבו של המבקש; נקש על החלון; וניסה לפתוח את דלת הרכב. זאת, תוך שהוא שב ומפציר בפני המבקש להזיז את רכבו. משכשלו ניסיונותיו אלו, חזר המתלונן אל רכבו וניסה לעקוף את רכבו של המבקש, אך ללא הועיל. בהמשך, כך לטענת המאשימה, התקשר המבקש אל מר יוסף אדיר (להלן: יוסף), בן זוגה של אחות המבקש, וביקשוֹ שיגיע למקום. באותן הנסיבות, הגיעו למקום יוסף; הגב' גילת יוסף (להלן: גילת), שהיא אחותו של המבקש; ומר נתנאל וקסלמן (להלן: בוגדן), שהוא מכר של המבקש. המבקש יצא מרכבו, והצביע על המתלונן. או-אז, החלו יוסף, בוגדן והמבקש (להלן ביחד: התוקפים) להכות את המתלונן בגופו, תוך שהם בועטים בו. בשלב מסויים, אחד מן התוקפים פצע את המתלונן באמצעות חפץ חד, ברגלו ובבטנו. בהמשך, לאחר שהמתלוננת יצאה מן הרכב, משכה גילת בשערהּ, והפילה אותה ארצה. המתלונן הצליח לשים ידו על מקל, שהיה מצוי במושב האחורי של רכבו, והשתמש במקל שאחז, על מנת להרחיק את גילת מן המתלוננת, ואף היכה את בוגדן באמצעות המקל. כתוצאה מן המעשים המתוארים, כך עולה מכתב האישום, אושפז המתלונן במשך ארבעה ימים בבית חולים, ונגרמו לו שני פצעי דקירה (בירך שמאל, ובמעבר חזה בטן שמאל).

4. ביום 14.12.2014, בעקבות הרשעתו של המבקש בעבירה שיוחסה לו, נגזר דינו (כב' השופטת ש' דקל נוה). בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשיו של המבקש, ציין בית משפט השלום, כי המבקש "נהג בבריונות ובאלימות, ובמקום לפנות את רכבו שחסם את הדרך, בחר להזעיק את חבריו כתגבורת ושם את המתלונן למטרה עבורם". עוד הדגיש בית משפט השלום, כי המבקש הוא "שיזם את האירוע האלים, והיה לו חלק מהותי ומרכזי בו". בהמשך, נתן בית משפט השלום את דעתו לגזר הדין שהושת על בוגדן, בגין אירוע זה, במסגרתו הועמד מתחם הענישה על 20 חודשי מאסר בפועל ברף התחתון; ועל 30 חודשי מאסר בפועל ברף העליון. בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי לאור קיומם של הבדלים בין בוגדן למבקש, "שעיקרם אינו בנסיבות האירוע, אלא בעבר הפלילי ובגיל", הרי שמתחם הענישה בעניינו של המבקש ינוע בין 8 ל-20 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים של מאסר על תנאי; קנס; ופיצויים. אשר לגזירת העונש בתוך המתחם, זקף בית משפט השלום לזכותו של המבקש את הודייתו באשמה במסגרת הסדר הטיעון, אשר חסכה זמן שיפוטי. מנגד, ראה בית משפט השלום לחומרה, את העובדה כי המבקש לא הביע נכונות לחזור לדרך הישר, דבר המלמד, כי "לא פחת הסיכון הצפוי להישנות עבירת אלימות" מן המבקש. בית משפט השלום הזכיר, בהקשר זה, כי המבקש עמד לדין בעבר, בבית משפט לנוער (ת"פ 322/08), בעבירות של איומים והחזקת סכין שלא כדין, ועניינו הסתיים בלא הרשעה. לאחר זאת, החליט בית משפט השלום, כי אין מקום לקבל את המלצתו של שירות המבחן להשית על המבקש מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות, וקבע כי לא ניתן, בנסיבות דנן, להסתפק בעונש כגון דא. עם זאת, כך נקבע, "אין למצות את הדין עם[המבקש], ויש לקבוע את עונשו של [המבקש] בתוך מתחם הענישה, שלא ברף הגבוה של המתחם". לפיכך, דן בית משפט השלום את המבקש ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ועוד השית בית משפט השלום על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, כל עבירת אלימות, למעט תגרה; קנס כספי בסך 5,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתו; ופיצוי למתלונן, בסך 10,000 ₪.

5. המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביני לביני, ביום 5.5.2015 נגזר דינו של יוסף באשר לחלקו באירוע שתואר לעיל (ת"פ 32355-06-12, מפי כב' המשנה לנשיאה א' הימן). בית משפט השלום הטיל על יוסף שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, בנוסף לעונשים נלווים. בית משפט השלום הבהיר את שיקוליו בהטלת עונש מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות בעניינו של יוסף. וכך ציין בית משפט השלום:

"בבואי לשקול גזר דינו של [יוסף], אני שוקל שני מרכיבים עונשיים האחד מול השני: חומרת המעשים – וחומרת העונש משום כך – אל מול שיקולי השיקום [...] באשר לשיקולי השיקום: שירות המבחן, הביע דעתו, בתסקיריו המעמיקים, המקצועיים ומאירי העיניים. שירות המבחן סבור באופן נחרץ כי [יוסף] מצוי במסלול של שיקום וכי מאסר בפועל 'ממש' – מאחורי סורג ובריח, יהיה בו כדי לסכל השיקום [...] [יוסף] מצוי כיום, למעשה, בקו הגבול, שמא אומר, בצומת דרכים שבין נטילת עתידו בידיו לעתיד חיובי ונורמטיבי, או שקיעה בחיים שוליים – עברייניים, שסופם מי ישורנו".

6. ערעורו של המבקש נדון בפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד חמישה ימים לאחר מכן, היינו ביום 10.5.2015. כאמור, הערעור כוּון נגד חומרת העונש בלבד. בא-כוחו של המבקש, עו"ד ששי גז, טען בין היתר, כי "[יוסף] שהוא מואשם בדיוק בכתב האישום באופן זהה, הוא קיבל רק שישה חודשי עבודות שירות [...] הוא בן 23 ויש לו שישה חודשי עבודות שירות על עבירת התפרצות ותוך כדי העבירה הזו הוא ביצע את העבירה בתיק" (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, מיום 10.5.2015). לפיכך, נטען כי אין להחמיר בעונשו של המבקש מעבר לעונש שהושת על יוסף.