רע"פ 3676/15 עבד מחאגנה נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ד' מרשק מרום; ש' בורנשטין), בעפ"ג 33629-08-14, מיום 21.4.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת ל' פרנקל (שיפמן)), בת"פ 49591-10-10, מיום 14.7.2014.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 1.7.2013, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 7.2.2010, בשעה 06:00 או בסמוך לכך, באגף 19 בתא 5, בכלא איילון, החזיק המבקש בסכין בתוך קופסת סיגריות, מבלי שעלה בידו להוכיח שהחזיקהּ למטרה כשרה.

3. במסגרת הסדר הטיעון, סיכמו הצדדים, בין היתר, על הפעלתו בחופף של עונש מאסר על תנאי, בן שישה חודשים, אשר היה תלוי ועומד נגד המבקש. את עונש המאסר, כך סוכם, ירצה המבקש בדרך של עבודות שירות, אך זאת רק במידה שהוא יימצא מתאים לריצוי עונשו בדרך זו. בחוות דעת הממונה על עבודות השירות, נאמר כי המבקש אינו מתאים לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, וזאת עקב קיומו של יסוד סביר לחשש כי הוא ייפגע על-ידי אחרים, לצד חשש לפגיעה שלו בסובבים אותו. ביני לביני, החליף המבקש את ייצוגו, ובאת-כוחו החדשה, טענה בדיון, מיום 23.2.2014, כי "אם [המשיבה] חשבה שהוא צריך לשבת מאחורי סורג ובריח, לא היתה מסכימה להסדר כזה, ואם [המבקש] חשב שילך לבית סוהר יכול להיות שתשובתו לכתב האישום היתה שונה". עקב כך, התיר בית משפט השלום למבקש, בהחלטה מיום 29.6.2014, לחזור בו מהסדר הטיעון לעניין העונש, בקובעו כי:

"בנסיבות בהן [המבקש] היה מתאים לבצע עבודות שירות, השכל הישר אומר כי הצדדים היו עותרים לבצע את הסדר הטיעון ועותרים להטיל על [המבקש] ששה חודשי מאסר, אשר ניתן היה לבצעם במסגרת עבודות שירות [...] דא עקא, משלא נמצא [המבקש] מתאים לבצע עבודות שירות על-ידי הממונה, ובא-כוח [המבקש] טען כפי שטען, כפי שנרשם בפרוטוקול, אני רואה בטיעוניו חזרה מההסדר. בא-כוח [המבקש] מתבקש לטעון כמיטב הבנתו וכמיטב כשרונו והתביעה תהיה רשאית להשלים טיעוניה בטרם ישלים טיעוניו בא-כוח [המבקש]. גזר הדין יינתן במסגרת [תיקון] 113, כפי שניתן גזר דין במקרים בהם לא קיים הסדר טיעון בין הצדדים" (עמוד 52 לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, מיום 29.6.2014).

4. לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש ניתן, ביום 14.7.2014, גזר דינו של בית משפט השלום. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירה שבה הורשע המבקש, ציין בית משפט השלום, כי "הנזק שהיה צפוי במקרה הנדון הוא רב. החזקת סכין ככלל, ובתוך מתקן כליאה בפרט, [מסכנת] את הציבור ואפשר [באמצעותה] לפגוע באנשים רבים, במקרה הנדון באסירים רבים". לאור זאת, נקבע כי מתחם הענישה ינוע בין עונש מאסר שאפשר שירוצה בדרך של עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם שנקבע, זקף בית משפט השלום לזכותו, את הפגיעה הצפויה בו ובמשפחתו, מעצם מאסרו; ואת נטילת האחריות על-ידו למעשיו. לחובתו של המבקש, שקל בית משפט השלום, את עברו הפלילי המכביד, בציינו כי הרשעתו האחרונה היא משנת 2010. ועוד הזכיר בית משפט השלום, כי נגד המבקש תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן שישה חודשי מאסר (ת"פ 1692/07). לאחר זאת, הפעיל בית משפט השלום את עונש המאסר המותנה, בן ששת החודשים. בנוסף, נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, אותם הוא ירצה בחופף לעונש המאסר המותנה שהופעל. עוד הושתו על המבקש 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; כמו-כן, חולטה התחייבות בסך 10,000 ₪, אשר היתה תלויה ועומדת נגד המבקש (ת"פ 1692/07).

5. המבקש לא השלים עם גזר דינו של בית משפט השלום, וערער עליו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וביום 26.10.2014 נדחה ערעורו. בפסק דינו, ציין בית המשפט המחוזי, כי "עיון במידעים החסויים שהוצגו בפנינו ובפני [בית משפט השלום], אכן מעלה שאם [המבקש] יבצע עבודות שירות, גם במתקני משטרה או שב"ס, צפויה מסוכנות לו ולסובבים אותו וצפויה מסוכנות ממנו כלפי אחרים". לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי בדין נדחתה בקשתו של המבקש לריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות.

הבקשה לרשות ערעור