רע"פ 3622/15, יעקב סארה נ' מדינת ישראל

1.  לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: א' הלמן, י' שיטרית, ס' דבור) ב-ע"פ 28199-03-15, בגדרו התקבל, באופן חלקי, ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כב' סגנית הנשיא ל' יונג-גפר) ב-ת"פ 1687-01-14.

          לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של עונש המאסר שהושת על המבקש. בהקשר זה הוריתי כי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש יעוכב עד למתן החלטה אחרת.

         אביא עתה את הנתונים הרלבנטיים להכרעה במכלול.

רקע והליכים קודמים

2. בית משפט השלום הנכבד הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון – בעבירות אלימות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו ונגד שני נאשמים נוספים (להלן: נאשם 1 ונאשם 3 בהתאמה, או שני הנאשמים האחרים).
3. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי, בתאריך 29.12.2013, בשעה 21:45, או בסמוך לכך, המתלוננים בילו בבית קפה בקניון בנצרת עלית. כאשר באו לעזוב את בית הקפה, פנה נאשם 3 לאחד המתלוננים ושאל אותו מי הוא ומהיכן הוא, ובתגובה לכך המתלונן השיב: "מה אכפת לך".

         בסמוך לאחר מכן המתלוננים יצאו מהקניון, תוך שהמבקש ושני הנאשמים האחרים דולקים אחריהם, ובשעה שנאשם 3 מסליק בשרוול חולצתו סכין מטבח חדה (להלן: הסכין). המבקש, אשר זיהה את המתלוננים, רץ לעבר אחד מהם והחל לתקוף אותו באגרופים ובבעיטות בראש ובגוף. לאחר זאת, שני הנאשמים האחרים חברו אל המבקש ותקפו אף הם את המתלוננים. במהלך התקיפה האמורה להב הסכין ננעץ בראשו של אחד המתלוננים, וכתוצאה מכך נגרמו לו פצעי חתך, שהצריכו תפרים.

         נוכח האמור לעיל – המבקש ושני הנאשמים הנוספים הואשמו בעבירות הבאות: תקיפה סתם לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:חוק העונשין)), וחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין. בנוסף, נאשם 3 הואשם בעבירה של החזקת אגרופן, או סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

4. בהתאם להסכמת הצדדים, המבקש ושני הנאשמים הנוספים נשלחו אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינם טרם גזירת עונשם. שירות המבחן נמנע מליתן המלצה טיפולית בעניינו של המבקש, וזאת בשל אי-הבעת נזקקות מצידו, וכן נוכח עמדתה של קצינת המבחן לפיה המבקש לא היה בשל לטיפול והתקשה להבין את חומרת מעשיו.

         לבקשת סנגורו של המבקש ולאור הטענה כי המבקש לא הובן בשל קשיי שפה – המבקש נשלח לשירות המבחן פעם נוספת לשם עריכת תסקיר משלים בענייננו.  מהתסקיר המשלים עלה כי המבקש מדבר עברית שוטפת, ללא קשיי שפה כלשהם. עוד צוין, כי קצינת המבחן לא התרשמה כי חל שינוי בהתייחסותו של המבקש לעבירות שביצע. עם זאת, קצינת המבחן ציינה כי המבקש הביע בפגישה החוזרת מוטיבציה לקחת חלק בהליך טיפולי, ועל כן המליצה להעמידו בצו מבחן למשך 18 חודשים וכן להשית עליו עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות וענישה מותנית לתקופה משמעותית.