רע"פ 3421/16, פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל – נשיא; ש' בורנשטיין; ו-מ' ברק-נבו), בעפ"ג 40949-02-16, מיום 20.3.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' זמיר), בת"פ 795-09-14, מיום 12.1.2016.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 24.2.2015, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של עושק, לפי סעיף 431 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק העונשין.

3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המבקש הינו רופא מומחה בפסיכיאטריה, אשר שימש במועדים הרלוונטיים לכתב האישום כמנהל המרפאה לבריאות הנפש בנתניה (להלן: המרפאה), וריכז את הטיפול בנכי צה"ל, אשר מומן על ידי משרד הביטחון. המתלונן, נכה צה"ל הסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)ומהפרעות נפשיות אחרות, הופנה על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון לטיפולו של המבקש בשנת 2000. הטיפול במתלונן היווה חלק מתפקידו של המבקש, ואסור היה לו לקבל מהמתלונן דבר, בין אם על פי דרישתו, ובין מיוזמתו של המתלונן. בשנת 2012 הוחמר מצבו הנפשי של המתלונן, בעקבות מותם של אימו ונכדו, והלה פיתח תלות במבקש, כמו גם חרדות, שמא ייטוש אותו המבקש ויחדל מלטפל בו. בכתב האישום המתוקן נטען, כי המבקש ניצל מצב זה כדי לקחת 'מתנות' כספיות שונות מהמתלונן ולהעביר לרשותו ולשימושו חלק מנכסיו, כמפורט בשני האישומים המיוחסים לו: 

(א)  אישום ראשון: נטען בכתב האישום המתוקן, כי החל משנת 2006 נהג המבקש לקחת מהמתלונן, בחלק מהטיפולים, כספים בסכומים שנעו בין 200 ל-500 ₪. עוד נטען, כי בחודש אוגוסט 2012 לקח המבקש מהמתלונן סכום של 1,000 ₪ בתחנת דלק בכביש החוף. החל מחודש אוגוסט 2012 עיקר הטיפול במתלונן הועתק מהמרפאה לביתו, ובמסגרת זו החל המבקש לטפל גם בבת זוגו של המתלונן ובבנה. ביקורי הבית כללו מעקב רפואי אחר מצבם של השלושה, וכתיבת מכתבים עבורם. בין החודשים אוגוסט 2012 עד ספטמבר 2013, המשיך המבקש לקחת מהמתלונן כסף בעת ביקורי הבית, עליהם נמנע מלדווח, ובעת הביקורים במרפאה, בסכום מצטבר של 10,000 ₪ לפחות. בנוסף, נטען בכתב האישום המתוקן, כי בחודש נובמבר 2012, הסכים המבקש להצעת המתלונן לקחת את רכבו האישי, שנרכש בסיוע משרד הביטחון, ולהשתמש בו. המבקש נהג ברכב עד חודש אפריל 2013, נסע בו בתקופה זו כ-17,000 ק"מ ובמהלכה היו 6 תאונות, שברובן דאג המבקש לכך שהמתלונן ישתתף בתשלום בגין תיקון הרכב. עוד נטען בכתב האישום המתוקן, כי בחודש ספטמבר 2013 לקח המבקש מהמתלונן הלוואה בסך של 8,000 ₪, לאחר שאמר שיסייע לו בבעיותיו מול העירייה, אותה עת. יומיים לאחר מכן, ניסה המתלונן להתקשר למבקש ואף שלח לו מסרון, על מנת שיחזיר לו את הכסף בדחיפות, אך ניסיונותיו לא צלחו והוא החליט לערב את אגף השיקום במשרד הביטחון.

(ב)  אישום שני: כנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 25.8.2014, שלח המבקש למתלונן שני מסרונים "מטרידים", במטרה להניע אותו לחזור בו מהדברים שמסר בחקירתו, שבגינם נערך לו שימוע במשרדי הפרקליטות, על רקע המסכת העובדתית שתוארה לעיל. במסרון הראשון כתב המבקש דברים אלו: "ישן טוב בלילות [שמו של המתלונן]?? אני עברתי ניתוח של שלוש מפרצות בעורק הראשי!! 90 אחוז מתים. 90 אחוז מהניצולים משותקים מהצוואר [...] ואני שלם כדי לסגור חשבון עם כל מי שגרם לי לזה". במסרון השני, אשר נשלח דקה לאחר מכן, נכתב כך: "כמו אשמות של איומים, סחיטה באיומים, מרמה, עושק, שוחד". מסרונים אלו זרעו בהלה רבה בקרב המתלונן, ובעקבותיהם חש הלה מאוים ומפוחד.

לאחר הרשעתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו, נדחה מועד הטיעונים לעונש, והלה הופנה לשירות המבחן, לקבלת תסקיר בעניינו.

4. ביום 30.8.2015 הוגש תסקיר שירות המבחן (להלן: התסקיר), בעניינו של המבקש. בתסקיר תואר רקעו האישי והמשפחתי של המבקש, ובין היתר נכתב כי המבקש, בן 59, "גרוש ואב ל-6 ילדים מ-3 מערכות יחסים עם בנות זוג", אשר בשל מצבו הכלכלי הדחוק חסר כתובת מגורים קבועה כיום. עוד נכתב, כי המבקש הינו בן יחיד להוריו, ומותה של אמו בהיותו כבן 19 הותיר בו כעס והשליך על דפוס יצירת קשריו עם בנות זוג ואחרים, היוצרים בו קשרי תלות. צוין, כי המבקש הינו רופא פסיכיאטר בהכשרתו, העובד כמנהל רפואי במרכז פרטי, מאז השעייתו מעבודתו הקודמת כמנהל המרפאה לבריאות הנפש בנתניה. המבקש מסר, כי הוא מצוי כיום בשלבי יציאה לפנסיה מסיבות רפואיות, וכי הוא מנהל הליך מול המוסד לביטוח לאומי, לצורך הכרה בו כסובל מנכות כללית בשיעור של 100%. שירות המבחן התרשם, כי המבקש, אשר נעדר עבר פלילי, אמנם הודה בעבירות שיוחסו לו בתיק הנוכחי, אולם "הפחית ממשמעות וחומרת מעשיו", ו"נטה לרציונליזציה בהסבריו להתנהגותו". בהמשך לכך, נכתב בתסקיר, כי המבקש היה ממוקד בנזקים האישיים שנגרמו לו עצמו, "עקב ההליך המשפטי". שירות המבחן העריך כגורמי סיכוי לשיקום את "תפקודו הרציף בתחום התעסוקתי ויכולותיו הקוגניטיביות הגבוהות". עם זאת, זיהה שירות המבחן כגורמי סיכון להישנות העבירות את הצורך של המבקש בהערכה ותלות בו מצד הזולת, ואת הקושי שלו לראות את ההיבט הפלילי במעשיו. לאור האמור, המליץ שירות המבחן על "ענישה משמעותית כמאסר בעבודות שירות" וכן תשלום פיצוי כספי למתלונן.

5. ביום 12.1.2016, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. לצורך קביעת מתחמי הענישה בשני האישומים השונים, נתן בית המשפט את דעתו לפגיעה החמורה בערכים החברתיים העומדים מאחורי העבירות בהן הורשע המבקש, ביניהם רצונו החופשי של האדם, שלטון החוק והוגנות ההליך השיפוטי. כמו כן, עמד בית המשפט על נסיבות ביצוע העבירות, המצביעות על תלות שפיתח המתלונן במבקש, אשר טיפל בו במשך למעלה מ-12 שנים, במהלכן חווה המתלונן טרגדיות שהחמירו את מצבו הנפשי. בית המשפט התייחס לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי המבקש ראה בנזקקותם של המתלונן ומטופלים אחרים בו משום הכרה בערכו העצמי, שלוותה בטשטוש גבולות המותר והאסור, דבר אשר איפשר את ניצול יחסי התלות לביצוע עבירות חמורות ומתמשכות כלפי המתלונן. בית המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה הלה פנה למתלונן בשל משבר כלכלי אליו נקלע, כחלק מהתנהלות אותה הוא תופס כמקובלת בין חברים, בציינו כי "מדובר בהתנהגות החורגת מגבולות חברות אמיתית ותקינה ובוודאי ובוודאי כזו החורגת מיחסי מטפל-מטופל". בית המשפט נתן את דעתו גם להצהרת נפגע העבירה, אשר "מדברת בעד עצמה ומפרטת את הנזקים הנפשיים והכלכליים" שנגרמו למתלונן, נזקים אותם לא ניסה המבקש להטיב עד עצם היום הזה. לאחר זאת, נפנה בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לגבי כל אישום בנפרד, בציינו כי "בשים לב לקושי ללמוד מדיניות ענישה מתוך הפסיקה, קביעת מתחם העונש ההולם תעשה בעיקר בשים לב למידת הפגיעה בערך החברתי ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה". לגבי האישום הראשון, נקבע מתחם ענישה הנע בין 10 ל-30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה נלווית. באישום השני, נקבע כי "מתחם העונש ההולם [...] הינו מאסר על תנאי ולצדו ענישה נלווית בדמות קנס ופיצוי".