רע"פ 3350/15אבנר בואהרון נ' מדינת ישראל

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: י' אלון (נשיא), י' צלקובניק, י' עדן) ב-עפ"ג 38973-02-15, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום באשקלון (כב' השופט ח' נחמיאס) ב-ת"פ 58183-01-11.

         לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של עונש המאסר שהושת על המבקש. בהקשר זה הורה, חברי  השופט א' שהם, כי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש יעוכב עד למתן החלטה אחרת.

         אביא עתה את הנתונים הרלבנטיים להכרעה במכלול.

הרקע לבקשה

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו את העבירות הבאות: 16 עבירות של ניכוי מס תשומות, מבלי שהיו לו את המסמכים הנדרשים לכך בהתאם לסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ) (עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ), וכן 11 עבירות של מסירת ידיעה כוזבת, או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור (עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ).

3. מעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי המבקש היה עוסק מורשה החל משנת 1982, ובמועדים הרלבנטיים לכתב האישום – הוא היה בעל עסק למסחר במתכות וגרוטאות ברזל. עוד עולה מכתב האישום כי בביקורת שנערכה למבקש נתגלה שבמהלך השנים:  2005-2004 המבקש נהג לדרוש בדו"חות התקופתיים שהגיש למס ערך מוסף – מס תשומות מחשבוניות המס, מבלי שהיו בידיו מסמכים כדין לביסוס הדרישה, וזאת  מאחר שחשבוניות המס הללו לא שיקפו עסקאות בין הצדדים להן, כנדרש על פי חוק מע"מ.

         לטענת המשיבה – במעשיו הנ"ל המבקש ניכה מס תשומות, שלא כדין, בסכום כולל של 229,997 ש"ח בין החודשים: פברואר 2004 ועד ליולי 2005.

4. בית משפט השלום באשקלון הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, והמבקש נשלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו טרם גזירת עונשו. שירות המבחן התרשם כי המבקש מתקשה לקחת אחריות מלאה למעשיו ומסרב להביע חרטה בגין העבירות בהן הוא הורשע. נוכח האמור, ובשים לב למאפייני אישיותו של המבקש, עבר פלילי שצבר, וחומרת העבירות והיקפן בתיק, מושא הבקשה – שירות המבחן סבר כי קיים סיכון בינוני להישנות העבירות על ידי המבקש. עם זאת שירות המבחן ציין כי מצבו הבריאותי של המבקש ונסיבותיו האישיות – "מהווים אינדיקציה טובה להימנעות מביצוע עבירות נוספות בתחום המיסוי". בסופו של יום, שירות המבחן המליץ כי יושתו על המבקש העונשים הבאים: מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, ומאסר מותנה, והתחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד.

5. במסגרת גזר הדין – בית משפט השלום הנכבד החליט בתאריך 04.01.2015 שלא לקבל את המלצת שירות המבחן, בציינו כי  שורת הדין מחייבת, בנסיבות, השתה של עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. לצד זאת, בית המשפט הנכבד קבע כי מצבו הבריאותי של המבקש מצדיק הפחתה בעונשו כך שיושת עליו "[עונש] המאסר בפועל המינימלי המתחייב בנסיבות העניין" (ראו: עמ' 52 לגזר הדין).