חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

רע"פ 3116/15ב' נ' מדינת ישראל

: | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
3116-15
6.5.2015
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקש:
ח.ב.
עו"ד גיא פרידמן
המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה

 

  1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים: ד' ברלינר – נשיאה; ש' דותן; א' נחליאלי-חיאט), בעפ"ג 4445-02-15, מיום 20.4.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' דרויאן), בת"פ 26008-01-13, מיום 13.1.2015.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, במיוחס לו בכתב אישום מתוקן אשר הוגש נגדו. כתב האישום ייחס למבקש חמישה אישומים, אשר הוגשו על רקע מעשי תקיפה שהמבקש ביצע בתוך שנה אחת מיום נישואיו, עם מי שהיתה אישתו (להלן: המתלוננת).

 

האישום הראשון, ייחס למבקש עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ועבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין. במסגרת אישום זה, נטען כי, כשבועיים לאחר הנישואין, פרץ ויכוח בין בני הזוג, ובמהלכו ניסה המבקש לתקוף את המתלוננת, בכך שהשליך לעברה מגש, אשר לא פגע בה. משפרצה המתלוננת בבכי, איים עליה המבקש, כי יפגע שלא כדין בגופה, אם לא תחדול מבכייה. במקרה אחר, בעת שהמתלוננת נהגה ברכב, כאשר המבקש ישב במושב הנוסע שלידה, הוא החל להשתולל ברכב ולגדף את המתלוננת. בשלב מסויים, המבקש תקף את המתלוננת, בכך שהכה אותה בפניה במכת אגרוף. כתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש, אשר באה לידי ביטוי בסימן שהופיע בעינה; בדלקת בעין, ובדימום זעיר. המתלוננת יצאה מהרכב, והמבקש דלק אחריה, תוך שהוא ממשיך לתקוף אותה, בכך שתפס בשערה והיכה אותה בעינה באגרוף. מספר דקות לאחר מכן, עת שטפה את פניה בשירותים, התעלפה המתלוננת.

 

בגדרי האישום השני, נטען כי בחודש אפריל 2012, עקב ויכוח בין בני הזוג, תקף המבקש את המתלוננת שלא כדין, בכך שסטר לה ומשך בשערותיה עד שהיא נפלה ארצה. במסגרת אישום זה יוחסה למבקש, עבירה של תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

 

מעובדות האישום השלישי עולה, כי בחודש נובמבר 2012, בשעות הבוקר, לאחר ויכוח נוסף בין בני הזוג, תקף המבקש את המתלוננת שלא כדין, בכך שמשך בשערה והשליך לעברה קומקום עם מים רותחים, אשר לא פגע בה ונפל ארצה. על יסוד עובדות אלו, יוחסה למבקש עבירת תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

 

במסגרת האישום הרביעי, נטען כי ביום 9.12.2012, בעת שהיתה המתלוננת בשירותים, ניטש ויכוח בין בני הזוג, במהלכו נכנס המבקש לשירותים, משך בשערה של המתלוננת וסטר בפניה. משניסתה המתלוננת להגן על עצמה, הכה המבקש את המתלוננת באמצעות אגרופים, בגופה, פניה, וידיה; וכן עיקם את ידה; חבט את ראשה ברצפה; וקרא לעברה: "אני אחנך אותך". בשלב זה, נשכה המתלוננת את המבקש למען ירפה את אחיזתו בה, ואילו המבקש המשיך להכות אותה, בכך שהוא משך בשערה. לאחר זאת, המבקש החזיק בידו מספריים וסינן לעבר המתלוננת: "את מפסיקה לבכות ולצרוח? כל השכנים שומעים אותך", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. כתוצאה ממעשים אלו, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש, בכך שנשברה לה שן; עצם הלחי השמאלית שלה התנפחה; נתלשו שערות מראשה; והיא נשרטה בצווארה מן המספריים. בגדרי אישום זה, יוחסו למבקש עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ותקיפה של בן זוג הגורמת לחבלה של ממש, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

 

האישום החמישי מייחס למבקש עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. נטען, כי בחודש יוני 2012, עקב ויכוח שפרץ בין המבקש לאמהּ של המתלוננת, איים המבקש על אחיה של המתלוננת, אשר הגיע למקום (להלן: המתלונן), בכך שיצא לעברו כשבידו סכין המשמשת לחיתוך אבטיח, תוך שהוא צועק לעבר המתלוננת: "איפה אח שלך היום אני שוחט אותו". באותן הנסיבות, השליך המתלונן לעבר המבקש פירות, על מנת להרחיקו.

 

  1. בגזר דינו, מיום 13.1.2015, לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, התייחס בית משפט השלום לחומרתן היתרה של עבירות האלימות, שביצע המבקש כלפי בת זוגו, בציינו כי: "במקרה דנן בוצעו העבירות על-ידי[המבקש] באופן חוזר ומתמיד, שנועד להכאיב למתלוננת ולהפחיד אותה, 'כדי לחנך אותה' ולהשליט עליה את מרותו של [המבקש]. לאלמנטים מחמירים אלו יש להוסיף את ההשפלה שנלוותה למעשים". אשר למתחם הענישה ההולם את מעשיו של המבקש, קבע בית משפט השלום, כי ביחס לאישום הראשון, השני והשלישי, ינוע מתחם הענישה בין 8 ל-18 חודשי מאסר בפועל; ביחס לאישום הרביעי, ינוע המתחם בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל; וביחס לאישום החמישי, מדובר במתחם הנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל. בהמשך, קבע בית משפט השלום, כי "אין באופק צפי חיובי במיוחד" באשר לסיכויי השיקום העולים מתסקירי שירות המבחן, ולפיכך, אין הצדקה לחריגה ממתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, עמד בית משפט השלום על הנזק שעלול להיגרם למבקש, כתוצאה מכליאתו, וזקף לזכותו את הודאתו באשמה ונטילת האחריות על-ידו; כמו גם, את עברו הפלילי אשר "אינו מכביד במיוחד".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה רכישת מנוי

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>