רע"פ 2894/16 מיכאל לוי נ' מדינת ישראל

           כבר בפתח הדברים אציין כי בתאריך 11.09.2016 הוריתי על ביטול עיכוב ביצוע ארעי של המאסר בפועל שהושת על המבקש, עליו הוריתי בתאריך 20.04.2016 – זאת בהסכמת הצדדים – לנוכח מעצרו של המבקש בתיק אחר (להלן: התיק האחר), ולאחר שהובהר כי אין בכך כל הסכמה לחפיפה, או לניכוי של תקופת המאסר, שתיגזר על המבקש במסגרת התיק האחר, אם יורשע בו.  

             אביא להלן בתמצית את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2. בתאריך 27.11.2013 הוגש כנגד המבקש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, שייחס לו את העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה; ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
3. בכתב האישום נטען כי בתאריך 25.08.2013 בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, גזר את דינו של המבקש בתיק מסוים, בנוכחותו, והשית עליו, בין היתר, עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו על דרך של עבודות שירות; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף מעל שנתיים, או נהיגה בזמן פסילה; פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 24 חודשים, ושישה חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים (ראו: פ"ל 612-06-13; להלן: ההרשעה הקודמת).

           זה המקום להוסיף ולציין כי המבקש ערער על פסק הדין בהרשעה הקודמת, ובתאריך 02.03.2014, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, בין היתר, כי יש להקל ברכיב עונש המאסר על תנאי שהושת על המבקש, כך שיעמוד על 4 חודשים בלבד.  

           מכתב האישום עולה עוד כי בתאריך 26.11.2013, בשעה 07:15, או בסמוך לכך, המבקש נהג ברכב פרטי מסוג מזדה (להלן: הרכב) ברחוב עמק חפר בנתניה, זאת חרף כך שרישיונו נפסל כאמור לעיל.

4. בתאריך 24.03.2014, בית משפט השלום לתעבורה הנכבד (כב' השופטת ל' שלזינגר שמאי) הרשיע את המבקש על פי הודאתו – בכלל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום כאמור בפיסקאות 3-2 שלעיל. בגין העבירות האמורות הושתו על המבקש העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; הפעלת מאסר מותנה בן 4 חודשים, שהיה תלוי ועומד למבקש בגין ההרשעה הקודמת, שנפסק כי ירוצה בחופף למאסר בתיק זה; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים; הפעלת פסילה על תנאי בת 6 חודשים, שעמדה לחובת המבקש מהרשעה קודמת בעניינו, וזאת במצטבר לתקופת הפסילה שהושתה עליו בתיק זה; חילוט ערבות כספית בסך 15,000 ש"ח מתיק קודם. כן חולט רכב מסוג מאזדה לטובת אוצר המדינה.
5. בתאריך 16.09.2014 המבקש הגיש ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה הנכבד, בגדרו טען, בין היתר, כי בית המשפט לתעבורה הנכבדשגה בכך שלא אימץ את המלצתו של שירות המבחן לעניין המרת עונש המאסר לריצוי בפועל – בעבודות שירות. עוד נטען, כי בית המשפט לתעבורה שגה ביישום תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113) בעניינו בכך שלא שיקלל, לשיטתו, בעת שגזר דינו, את נסיבותיו האישיות, ובתוכן:סיכויי שיקומו, נסיבותיו האישיות, הודאתו בעבירות המיוחסות לו ואת התקופה הממושכת, בה שהה במעצר בגין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
6. בתאריך 21.12.2014 התקיים דיון בערעור, במסגרתו בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על דחיית הדיון לצורך קבלת תסקיר משלים. בתאריך 03.03.2015 הוגש לבית המשפט תסקיר שירות מבחן, שהמליץ להפעיל את המאסר בדרך של עבודות שירות, זאת בכפוף להעמדתו של המבקש בצו מבחן למשך שנה, במסגרתו ימשיך המבקש את תהליך השיקום בו החל באותה עת.

           באותו תאריך ולנוכח המלצת שירות המבחן – בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על דחיית מועד הדיון לשם קבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה), זאת כדי לבחון עם הממונה את האפשרות שהמבקש ירצה את עונשו על דרך של עבודות השירות. בגדר כך הממונה התבקש גם להציג את עמדתו בדבר האופן בו המבקש מרצה את עבודות השירות שהושתו עליו במסגרת ההרשעה הקודמת.

7. בתאריך 04.05.2015 נערך למבקש שימוע בפני הממונה. מגיליון השימוע עולה כי התנהלותו של המבקש בעבודות השירות שהושתו עליו במסגרתההרשעה הקודמת – התאפיינה בהיעדרויות מרובות, שלא היו מגובות באישורים הנדרשים, וכן כי הוגשו כנגד המבקש תלונות על ידי מקום העבודה בו ביצע את עבודות השירות הנ"ל, בגין תפקודו הלקוי של המבקש שם, ובשל התבטאות לא ראויה שהמבקש הפנה כלפי מפקח שביצע ביקורת במקום.

           באותו מועד (04.05.2015), רכזת עבודות השירות המליצה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת ימי העונש במאסר של ממש, אך הוחלט על ידי הממונה להעניק למבקש הזדמנות נוספת, וניתנה הוראה בדבר החזרתו לביצוע עבודות שירות. במקביל נקבע לו מועד לשימוע נוסף, בתאריך 08.06.2015.

8. המשך הדיונים בבית המשפט המחוזי נדחה מספר פעמים, זאת בשל עיכובים בהגשת חוות דעתו של הממונה. בתאריך 12.07.2015 התקיים דיון נוסף בעניינו של המבקש, שבמסגרתו הלינה המשיבה על אי התייצבותו של המבקש לשימועים החוזרים שנקבעו לו. בית המשפט המחוזי הנכבד הורה איפוא למבקש להתייצב בפני הממונה בתאריך 15.07.2015, והורה לממונה להגיש לידי בית המשפט דיווח אחרי שהשימוע יתקיים.
9. בתאריך 03.08.2015 הוגשה לבית המשפט לתעבורה הנכבד בקשה להפסקת עבודות השירות, אותן ביצע המבקש במסגרת ההרשעה הקודמת, זאת בשל מידע מודיעיני חדש, שהתגלה בעניינו של המבקש (להלן: ההערכה המודיעינית).
10. בתאריך 18.10.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד דחה, לבקשת המבקש, את הדיון בערעורו של המבקש הנזכר בפיסקה 6 שלעיל, עד לאחר קבלת ההחלטה בדבר הפסקת עבודות השירות בתיק מושא ההרשעה הקודמת (ראו: פ"ל 612-06-13).
11. למען שלמות התמונה יצוין כאן עוד כי בתאריך 07.01.2016 בית המשפט לתעבורה הנכבד קבע, במסגרת הדיון בבקשה להפקעת צו עבודות שירותכי המבקש איננו מתאים יותר לנשיאת עונש המאסר על דרך של עבודות שירות, וכי הוא ירצה את יתרת עונש המאסר שהושת עליו (78 ימים) במאסר מאחורי סורג ובריח (ראו: פ"ל 612-06-13).

           על הקביעה הנ"ל המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד (ראו: עפ"ת 14875-01-16). בתאריך 03.08.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד מחק את הערעור האמור לבקשת המבקש מן הטעם שימי המאסר בתיק עקב ההפקעה כבר רוצו.