רע"פ 2326/15 עידן בנימין נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעפ"ג 20325-10-14 (כב' השופטים: ד' ברלינר – נשיאה; ג' קרא – סג"נ; ו-מ' סוקולוב), מיום 23.2.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, בת"פ 55679-11-12 (כב' השופט ע' דרויאן), מיום 4.9.2014.

2. בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש, עד להחלטה בבקשה לרשות ערעור. בהחלטתי מיום 1.4.2015, נעתרתי לבקשה והוריתי על עיכוב ביצוע העונש.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 16.11.2011, בין השעות 22:15-17:00, התפרץ המבקש למשרד ברחוב טרומפלדור בחולון, המצוי בבעלותו של מר ט. (להלן: המתלונן), בכך שפתח את דלת הכניסה באמצעות מפתח, ונכנס פנימה ללא רשות המתלונן, במטרה לבצע גניבה. בהמשך, גנב המבקש מן המקום מזוודה שהכילה מסמכים שונים; צ'קים; 5,000$; 8,000 ₪; ויהלום בגודל 5 קראט, ובשווי של כ-60,000 ₪.

4. ביום 30.7.2014, לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות שיוחסו לו, בציינו כי: "משדחיתי את הסבריו של הנאשם [המבקש] ונתתי לחזקתו התכופה ביהלום את מלוא משמעותה, אני מרשיע את הנאשם [המבקש] בעבירה של פריצה לבית עסק וגניבה מתוכו". ביום 4.9.2014, נגזר עונשו של המבקש והושתו עליו העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי 4 ימי מעצרו; 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור המבקש עבירת פריצה מכל סוג שהוא, בין אם לבית עסק ובין אם לבית מגורים או תפילה; 3 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור המבקש כל עבירת רכוש, למעט עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב; קנס בסך 1,000 ₪ או שלושה שבועות מאסר תמורתו; ופיצוי למתלונן בסך של 30,000 ₪.

5. המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 23.2.2015, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על שני חלקיו, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין העונש, בהדגישו כי "התשתית הראייתית נגד המערער [המבקש] ברורה". בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי את הטענה באשר לקיומם של מחדלי חקירה בעניינו של המבקש, וכן את הטענה הנוגעת לאכיפה בררנית. לעניין העונש, ציין בית המשפט המחוזי, כי "לא מצאנו מקום להתערב. העונש הוא מידתי וראוי, מדובר בפריצה מתוכננת שבוצעה באמצעות מפתח. הרכוש שנגנב היה רב מאוד, גם הכסף, גם היהלום. אין זו הרשעתו הראשונה של המערער [המבקש] שבפנינו".