רע"פ 226/17 א.מ. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הרכב השופטים: א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-ש' בורנשטיין), בעפ"ג 4627-10-16, מיום 11.12.2016. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ה' אבו שחאדה), בת"פ 20360-09-13, מיום 7.9.2016.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, ב-4 מתוך 8 אישומים אשר מונה כתב אישום שהוגש נגדו, שעניינם ביצוע מעשי תקיפה של בת זוג והשמעת איומים כלפיה. להלן יפורטו האישומים בהם הורשע המבקש.

           האישום הראשון מייחס למבקש ביצוע עבירה של תקיפה סתם (בן זוג), לפי סעיף 379, בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). מעובדות האישום הראשון עולה, כי עובר ליום 1.11.2006, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, סטר המבקש לאשתו דאז (להלן: המתלוננת) ומשך בשערה, על רקע קנאתו של המבקש, ומאחר שלבשה גופיות ודיברה עם חבריו.

           במסגרת האישום השלישי, מיוחסת למבקש עבירה של תקיפה סתם (בן זוג), לפי סעיף 379, בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק העונשין. מעובדות האישום השלישי עולה, כי כארבע שנים עובר ליום 21.1.2013, במהלך אירוע משפחתי באולם שמחות, שפך המבקש כוס יין על פני המתלוננת, וכשעזבה את המקום, הלך המבקש בעקבותיה וכשהשיג אותה, סטר לה בפניה.

           בגדרי האישום החמישי, מיוחסת למבקש עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית (בן זוג), לפי סעיף 380, בנסיבות סעיף 382(ג) לחוק העונשין. על פי עובדות האישום החמישי, ביום 1.12.2008, בשעות הלילה, כאשר מדדה המתלוננת שמלה לקראת אירוע משפחתי, היכה המבקש את המתלוננת בראשה באמצעות כיסא, על רקע חוסר שביעות רצונו מאורך השמלה, וגרם לה חבלה של ממש בראשה, היינו: חתך שהצריך סגירתו עם סיכות. 

           האישום השביעי מייחס למבקש עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית (בן זוג), לפי סעיף 380, בנסיבות סעיף 382(ג) לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. מעובדות האישום השביעי עולה, כי ביום 14.9.2012, בשעה 22:00 או בסמוך לכך, בבית בני הזוג בעיר ***, ביקש המבקש מהמתלוננת את מפתחות המכונית, ומשהשיבה המתלוננת שאינה יודעת היכן הם, חבט בה המבקש בפניה באגרופו, דקר אותה באמצעות מספריים בצווארה, ואמר לה שיזרוק רימון לבית הוריה, אם תגיש תלונה נגדו. עוד לפי עובדות האישום השביעי, אמר המבקש כי הוא מעדיף להיות אלמן מאשר לשבת בכלא. בעקבות תקיפתו של המבקש כמפורט לעיל, נגרמו למתלוננת נפיחות וסימנים כחולים בעינה השמאלית.

3. ביום 14.6.2016, גזר בית משפט השלום את עונשו של המבקש. בבואו לקבוע את מתחמי הענישה ההולמים, התייחס בית משפט השלום למכלול האירועים שבהם הורשע המבקש כאל "אירוע אחד", שכן "בכל האירועים מדובר בעבירות של אלימות במשפחה כנגד אותה מתלוננת ומכאן 'הקשר ההדוק' בין האירועים השונים". לאחר שבית משפט השלום עמד על הפסיקה הנוהגת באירועים דומים למעשי המבקש, נקבע מתחם ענישה אחד עבור ארבעת האישומים, גם יחד, הנע "בין 9 חודשים עד 24 חודשי מאסר בפועל"בצירוף מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלוננת.

4. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך מתחם הענישה, נתן בית משפט השלום את דעתו לשיקולים לקולה, ובין היתר: לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות ועד למועד מתן גזר הדין; לעובדה שהמבקש נשוי (לאישה אחרת שאינה המתלוננת) ואב ל-4 ילדים קטינים; למצבה הרפואי של אשת המבקש, אשר הינה חולה וזקוקה לסיועו; ולעובדה כי במועד האירועים בהם הורשע המבקש הוא היה "בגיר צעיר". לחובת המבקש, זקף בית משפט השלום את עברו הפלילי הכולל, על פי תסקיר שירות המבחן, ארבע הרשעות, בין השנים 2014-2008, בגין ביצוע עבירות מרמה, הפרעה לעובד ציבור, איומים, וחבלה במזיד ברכב. נוסף לכך, בשנת 2014, נדון המבקש לעונש מאסר בפועל למשך חודשיים, בגין איומים וחבלה במזיד ברכב. לצד זאת, התייחס בית משפט השלום לעובדה כי אין למבקש הרשעות קודמות בעבירות של אלימות פיזית.