רע"פ 1934-15 שמעון נ' מדינת ישראל

1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר), מתאריך 17.02.2015 ב-עפ"ת 943-12-14, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כהן), מתאריך 27.10.2014 ב-תת"ע 3562-08-13, בגדרו הורשע המבקש בנהיגה בשכרות על יסוד סירובו להיבדק במכשיר הינשוף, עבירה לפי סעיפים 62(3), 64ב(א1), 64(ד)א, ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

רקע

2. המבקש נעצר בתאריך 3.8.2013 לביקורת שגרתית לצורך אכיפה של עבירת נהיגה בשכרות. המבקש נדרש לבצע בדיקת נשיפון, שבמסגרתה נמצאה אינדיקציה חיובית לאלכוהול בגופו, ובשל כך השוטר יהודה שפורקר (להלן:השוטר) דרש ממנו לבצע בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף. המבקש ביקש מהשוטר לאפשר לו לשתות מים טרם עריכת הבדיקה, אך השוטר סירב לבקשתו ואף התרה בו כי אם יעזוב כדי לשתות – ייחשב כמי שסירב לערוך את הבדיקה. חרף אזהרה זו, המבקש עזב את המקום, שב בחלוף חמש דקות וביקש לערוך את הבדיקה, אך סורב. בעקבות אירוע זה הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה.

           המבקש כפר באישום ולכן נשמעו ראיות.

פסק הדין של בית משפט השלום

3. לאחר ששמע את עדות המבקש ואת עדות השוטר, והתרשם מהופעתם בפניו – קבע בית משפט השלום לתעבורה כי המשיבה הוכיחה מעבר לספק סביר את יסודות העבירה. בית המשפט קבע כי סירוב המבקש לביצוע הבדיקה התבטא בעזיבתו את המקום לצורך שתיית מים, זאת על אף שנאמר לו מפורשות כי המשמעות היא שיחשב כמי שסירב לערוך את הבדיקה. בית המשפט אף הדגיש כי המבקש לא הציג כל מסמך רפואי המעיד על כך שהוא סובל ממחלה מסוימת המחייבת שתיית מים טרם בדיקת נשיפה. בית המשפט קבע כי יש לראות בהתנהלות זו של המבקש סירוב למתן דגימת אויר נשוף לגילוי אלכוהול – על פי דרישת השוטר. עוד נקבע כי ההסבר בנוגע למשמעות הסירוב ניתן למבקש לפנישסירב ועזב את המקום, זאת בהתאם לעדותו של השוטר שעשה על בית המשפט רושם אמין ומקצועי, ולכן החליט לקבל את גרסתו.

4. בגזר הדין ציין בית המשפט כי לפי תסקיר שירות המבחן הרגלי צריכת האלכוהול של המבקש נמצאים בתחום השתייה החברתית. בית המשפט ציין כי למבקש הרשעה קודמת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. בנסיבות אלה החליט בית המשפט להטיל על המבקש קנס כספי בסך של 2,000 ש"ח, או 60 ימי מאסר תמורתו, 30 חודשי פסילת רישיון נהיגה, בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילה על תנאי של שלושה חודשים למשך שלוש שנים, מאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שלוש שנים, צו מבחן למשך שנה ו-200 שעות של"צ.

           המבקש ערער על הכרעת הדין וגזר הדין הנ"ל לבית המשפט המחוזי.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי