רע"ס 58574-05-13 מדינת ישראל נ' בע"מ ואח'

1.בפני בקשת חברת דיל על גלגלים בע"מ להורות על עיכוב ביצוע צו הסגירה לעסק אותו היא מנהלת ללא רשיון בחניון שברחוב העבודה 30, אשדוד, אשר ניתן על-ידי בית משפט זה ביום 16/2/2016.

לטענת המבקשת, דרוש לה פרק זמן נוסף של 4 חודשים להיערכות להעתקת העסק, ומתן צו מיידי יפגע ב- 10 משפחות המתפרנסות מן העסק.

2.המשיבה, מסכימה למתן ארכה של חודשיים.

3.הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 28/2/2017, אף שצו הסגירה נכנס לתוקף ביום 16/2/2017, בהתאם לגזר דינו של בית משפט זה מיום 16/2/2016. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, שכן המבקשת פונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד בעודה מפרה באופן בוטה ומזלזל בצו שיפוטי שניתן כנגדה.

4.גם טענת הנאשמת בדבר פגיעה במשפחות המתפרנסות מן העסק דינה להידחות. הנאשמת אשר היתה חייבת מלכתחילה לפעול בהתאם להוראות החוק, ולפעול אך ורק כשבידה רשיון עסק כדין, פעלה שלא כדין, ונטלה את החוק לידיים. עתה היא מבקשת ליהנות מהתנהלותה העבריינית לכאורה, תוך שהיא מבקשת לגלגל את הנזק שהיא עצמה גורמת בהתנהלותה העבריינית לפתחו של בית המשפט.

אם אכן דאגת הנאשמת היתה כנה למשפחות העובדים, הרי שהיה עליה לפעול ללא דיחוי מרגע שניתן גזר הדין על מנת להעתיק את פעילותה למקום אחר, ולקבל רשיון עסק כדין. הנאשמת לא עשתה כן, ולא נתנה כל הסבר לכך. לפיכך, ככל שיפגעו עובדי הנאשמת, הרי שאין להם אלא להלין בעניין זה כלפי הנאשמת.

5.להשקפתי, מקום בו ניתן צו שיפוטי להפסקת שימוש, הריסה, התאמה וכו', ניתן לתת ארכה מסויימת של כשנה על מנת לאפשר למי שפעל בניגוד לחוק להסדיר את שהיה חייב להסדיר מלכתחילה. בנסיבות חריגות ניתן ליתן ארכה קצרה נוספת ובלבד . אך מצב שבו, ניתנת ארכה, פעם אחר פעם, תחת איצטלא של נסיונות להסדרת המצב התכנוני, הופכת את הצו השיפוטי לפלסתר ושולחת מסר לעברייני התכנון והבניה כי שלטון החוק הוא הפקר.

למעשה הבקשה היא, כי בית המשפט יפרושׂ את חסותו על החריגות התכנוניות של המבקשים ויתן להן "הכשר" בדמות צו שיפוטי שמתיר את השימוש. אין לכך מקום להשקפתי, שכן בית המשפט איננו יכול לתת יד להפרת החוק באמצעות מתן דחיות לכניסתם לתוקף של צווי הריסה.

6.ברע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ נ' הועדה המרחבית לתכנון ובנייה שרונים, עמד בית המשפט העליון על חשיבות קיומם של צווי הריסה במועדם, וקבע כי ארכות יינתנו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן:

"סעיף 207 לחוק התכנון והבניה מסמיך את בית המשפט להאריך מועד שנקבע לביצוע צו הריסה "אם ראה טעם לעשות כן". בפסיקה הובהר, כי יש חשיבות מרובה לביצוע צו הריסה במועדו, ולפיכך היעתרות לבקשת ארכה תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", כאשר הדגש המרכזי יינתן לשאלה האם היתר הבנייה נמצא "בהישג יד מיידי" של המבקש, וכך נאמר:

'כשניתן צו הריסה כדין נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע [...] אין חולק כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין. כפי שמתברר, אין דברים אמורים בתכנית מיתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכוייו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המיתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך חודשים מספר. אי-הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המינהלי אשר כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית. אכן, בית-המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן' (רע"פ 1288/04 נימר נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נח(4) 385 (2004) (להלן: עניין נימר)).

כך הוא הדבר לעניין הארכת מועד לביצוע צו הריסה מינהלי, וכך גם לעניין ביצוע צו הריסה שיפוטי (רע"פ 3774/04 אל סאנע נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.7.2004); רע"פ 5986/06‏ ‏ מלכיאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.7.2006)). קביעות אלו הפכו להלכה מושרשת, והתקשיתי לרדת לסוף דעתם של המבקשים בטענתם לפיה בעניין נימר "לא היתה כוונה לקבוע הלכה" (ראו, בהקשר זה, בין רבים אחרים: רע"פ 7405/04 שוויקי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים [פורסם בנבו] (23.8.2004); רע"פ 11196/04 עזיזיאן נ' רון חולדאי, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב [פורסם בנבו] (3.1.2005); רע"פ 9230/06 חב' א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה [פורסם בנבו] (5.12.2006); רע"פ 9771/09 ‏מסארוה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - רמלה‏ [פורסם בנבו] (14.12.2009); רע"פ 3170/11‏ ‏ופיק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.12.2011); רע"פ 2341/14 קבועה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה [פורסם בנבו] (28.5.2014)).

7.ברע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר נבו, 22.5.2005)) קבע בית המשפט העליון, בכל הקשור בעניין הערכים הנפגעים כתוצאה מעבריינות כלכלית/עסקית, כך: