רע"ס 52017-05-17 מדינת ישראל נ' שמר

לפני בקשה במעמד צד אחד למתן צו סגירה לעסק שמתנהל ללא רישיון עסק, לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים").

ביום 24.5.17 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות לפי סעיפים 4, 14 ו-25 לחוק רישוי עסקים ולפי פריט 6.9א' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013.

על-פי עובדות כתב האישום, החל מחודש יולי 2016 מנהל המשיב עסק של מכירת מזון הידוע בשם "המבורגר האוס", ללא רישיון עסק כדין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למתן צו סגירת עסק לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים. בבקשה צוין, בין היתר, כי קיים חשש כבד לסיכונים בריאותיים שעלולים להיגרם לציבור, לרבות לקוחות העסק, כתוצאה מניהול העסק ללא רישיון כדין וללא האישורים הנדרשים לכך.

סעיף 17 לחוק רישוי עסקים קובע: "משהוגש כתב אישום לפי סעיף 14, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום לתת צו כאמור בסעיף 16 ותוקפו יפקע עם ביטול כתב האישום, או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זיכוי סופי או בכל מועד קודם שנקבע בצו".

כבר נקבע בפסיקה כי על בית המשפט לבחון האם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המספיקה לביסוס עילת הפסקת עיסוק מידית: "על המאשימה להניח תשתית ראייתית לכאורה למיוחס לנאשם בכתב האישום ולקיומה של 'עילת הפסקת עיסוק מידית' – עילה לשכנע כי נקודת האיזון בין מידת הנזק שיגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה ממתן הצו לבין מידת הנזק שעלול להיגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלת העסק ללא רישיון עד לסיום המשפט – מטה את הכף להעדיף את אינטרס הציבור; וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר" (רע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ ואח').

כפי שנקבע בפסיקה לא אחת, הפעלת עסק ללא רישיון, כשלעצמה, אינה מצדיקה את סגירתו המידית של העסק [ע"פ (נצ') 27064-12-14, "אורטל בן מוחה נ' מדינת ישראל", (פורסם בנבו)]. "מטרתה של ההוראה הינה מניעתית ולא עונשית, והשימוש בסמכות הנתונה על פיה איננו נעשה כדבר שבשגרה" [עפ (נצ') 10855-07-14 מפעלי ברודני בע"מ נ' עיריית נצרת עילית [פורסם בנבו]].

עיינתי בבקשה על נספחיה. הונחה בפניי תשתית ראייתית לכאורית לטענה לפיה הפעלת העסק יוצרת סיכון ממשי לציבור. עם זאת, התחשבתי בהחלטתי זו בהתנהלות המבקשת ובשיהוי שחל בהגשת הבקשה שלפניי.