רע"ס 45806-11-13 עיריית טייבה נ' מאגדה

בפניי בקשה לתשלום הוצאות הגנה לפי סעיף 80 לחוק העונשין – התשל"ז-1977, בעקבות זיכוייה של המבקשת מעבירה של ניהול עסק ללא רישיון.

העובדות הצריכות לעניין

1. כתב האישום, אשר הוגש כנגד המבקשת ייחס לה ניהול עסק מסוג קיוסק, בשטח בית הספר "עמל", שבשטח השיפוט של עיריית טייבה, ללא רישיון כדין. המבקשת לא חלקה על כך שבתאריך הנקוב בכתב האישום, ניהלה במקום עסק מסוג קיוסק, אלא שלטענת המבקשת קבלה לידיה מאת עיריית טייבה רישיון עסק, אשר התוקף שנרשם בו הנו עד לתאריך 1/4/19. משכך, ניהול העסק היה ברישיון ואין בו כדי להוות עבירה על החוק.

המשיבה טענה כי הרישיון ת/1 הנו היתר זמני, אשר ניתן עד לתאריך 1/4/13, כאשר הספרה הנראית כ-"9" הנה למעשה הספרה "3". בהמשך לזאת נטען, כי אין לומר שעובר לתאריך המצוין בכתב האישום, היה לנאשמת רישיון עסק.

2. בהכרעת הדין זוכתה המבקשת מן האשמה שיוחסה לה. הכרעת הדין בוססה על העובדה שלא הוכחה בפני בית המשפט מודעות המבקשת לכך שניהלה עסק ללא רישיון או היתר. עוד התעורר ספק בנוגע לתחולת הסייגים הקבועים בסעיפים 34יח ו34יט לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") ביחס למבקשת. המשיבה לא השכילה להסיר את הספק האמור בראיותיה.

טענות הצדדים

3. לשיטת ב"כ המבקשת, מתקיימות במקרה דנן שתי העילות הקבועות בסעיף 80 לחוק העונשין. ככל שהייתה המשיבה בוחנת כדבעי את התשתית הראייתית המצויה בידיה, טרם הגשת כתב האישום, הייתה מגיעה למסקנה כי אין בידיה די ראיות להוכחת מודעות המבקשת לעבירה המיוחסת לה, ולפיכך יש לקבוע כי כתב האישום אינו עומד במבחן הסיכוי הסביר להרשעה.

עוד נטען, כי במקרה דנן קיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצויי המבקשת. זאת, הן בשים לב לאופן שבו נוהל ההליך המשפטי ע"י שני הצדדים, הן בהתחשב בכך שהמבקשת זוכתה זיכוי מהותי מלא והן בהתחשב בנסיבותיה האישיות של המבקשת. בהקשר זה הודגש, כי המבקשת היא אישה נורמטיבית אשר מצאה עצמה מתגוננת בפני הליך פלילי, תוך פגיעה בשמה הטוב ותוך גרימת נזק כלכלי הנוגע להוצאות המשפט.

המבקשת לא צרפה לבקשה או לתגובה קבלות אודות שכר הטרחה ששלמה לבא כוחה, אם כי צוין בתגובת המבקשת לתגובת המשיבה, שסוכם על תשלום שכ"ט בסך של 20000 ש"ח.

4. ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לטענת המשיבה, המבקשת זוכתה "על חוט השערה" ולא הוכח כי הזיכוי מלמד על זדון או על רשלנות מצדה של התביעה. בהמשך לזאת, אין זה המקרה להטלת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין.