רע"ס 34888-06-13 עירית צפת נ' מסרי

הנאשם הודה ביום 2.10.2014, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום – עיסוק, ללא רישיון עסק, בעסק בשם "שיש האחים מסרי עומר" באזור החדש בכפר נחף; עסק מסוג "הכנתם, ייצורם, עיבודם" של חומרי גלם לבנייה ומקום למכירתם (פריטים 10.7(א) ו-(ב) לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 שהיה בתוקף בעת הגשת כתב האישום (ראו לענין אי תחולת סעיף 4 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בשינויים המחוייבים וכן פריט 10.7ג' ובתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג 2013, רע"ס (צפת) 29448-03-13 משטרת ישראל – רישוי עסקים מחוז צפון נ' לוי (24.6.2014)). הנאשם הורשע, בהתאם לכך, בעבירה לפי סעיפים 4 ו-14(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"-ח- 1968.

הוסכם בין הצדדים כי יושת על הנאשם עונש בדמות קנס בסך 8,000 ₪ אשר ישולם ב-8 תשלומים, צו סגירה מותנה למשך 6 חודשים אלא אם כן יהיה בידי הנאשם רישיון עסק כדין והתחייבות בסך 10,000 ש"ח.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין. על רקע שיקולים אלה יוחלט האם לקבל את הסדר הטיעון. מטבעו של הסדר טיעון מלא ללא טיעונים לעונש, אין בפני בית המשפט נתונים בענין חלק מהשיקולים הללו.

1.מתחם העונש ההולם

א.הערך החברתי הנפגע

"בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הגנה על שלום הציבור. סעיף 1 לחוק רישוי עסקים קובע כי שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם כדי להבטיח מטרות הכוללות: איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים, מניעת סכנות לשלום הציבור; בטיחותם של הנמצאים במקום העסק ובסביבתו, מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים, בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים וקיום הדינים הנוגעים לתכנון ובניה ולכבאות. מכאן שאלו הם הערכים המוגנים על-ידי החוק.

ניהול עסק ללא רישיון פוגע אף בערך השוויון, וזאת בשים לב לכך שעסקים אחרים פועלים ברישיון ונדרשים להוציא סכומי כסף משמעותיים כדי לעמוד בכך, שהרי הוצאת רישיון כרוכה בקיום תנאים שלעתים עלותם גבוהה. בכך נפגע אף ערך התחרות החופשית בשוק העסקים" (גזר הדין שכתב כבוד השופט הד"ר ע' קובו ב-רע"ס (פ"ת) 38083-05-11 מדינת ישראל נ' סרסור (17.3.2013)(להלן: ענין סרסור)).