רע"ס 31541-02-14מדינת ישראל נ' מכלוף ואח'

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין ניהול עסק מסוג מרכול ללא רישיון.

בדיון שהתקיים בתאריך 26.6.14 הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום, הורשעו והתיק נדחה לטיעונים לעונש.

2.בתאריך 28.2.15 ניתן גזר דין לגבי נאשם 1, בו הוטל עליו קנס וכן ניתן צו סגירה שייכנס לתוקפו בתאריך 1.5.15.

בתאריך 1.3.15 בוטלה הרשעת נאשם 2 והוטל עליו צו של"צ.

3.בתאריך 28.4.15 הוגשה ע"י הנאשם 1 בקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה עד ליום 1.11.15. ע"פ האמור בבקשה עושה הנאשם כל שביכולתו לקבל רישיון עסק תוך מתן היתר לשימוש חורג. לטענתו, בקשתו לאישור חורג אושרה בכפוף לתנאים. ב"כ המשיבה מתנגד להארכת תוך מתן נימוקים מפורטים להתנגדותו.

4.אכן ע"פ סעיף 16 לחוק רישוי עסקים צו סגירה אינו עונש אלא סעד הניתן לא כחלק מהעונש, כאשר מדובר באמצעי נוסף שבימ"ש ראשי להטיל.

באשר, לסמכות בימ"ש, הרי נקבע לא פעם שתוך היקש מסעיף 207 לחוק התכנון והבנייה ניתן להאריך מועד לביצוע צו מסוג הצו נושא הבקשה ( ר' דיון ממצה בתיק עמק 863-04 נחלטה מיום 13.02.07).

בע"פ 242-65 היועמ"ש נ' מלון רות פד"י י"ט (3) עמ' 415, נקבע בין היתר, כי אין מניעה חוקית שבימ"ש הנותן צו סגירה יחליט על עיכוב ביצוע למשך זמן מתאים, אך השימוש בסמכות העיכוב תעשה רק במקרים מיוחדים ולתקופת זמן קצרה יחסית שהינה הכרחית למניעת נזק מיוחד לנאשם או לאחרים העלולים להיפגע מסגירת העסק.

בת.פ.4617-96 בעניין "עדיקה" נסרקו השיקולים לעניין הפעלת סמכות בימ"ש להארכת מועד לביצוע צווים וביניהם אופן ניצול הזמן ע"י מבקש העיכוב לצורך קיצור הליכים, מידת הסיכוי לקבלת היתר וכד'.

בת.פ. (י-ם) 3294-08 נאמר כי האיזון שנקבע לעניין צווי הריסה (עדיקא) חל גם על עבירות ניהול העסק בניגוד לחוק רישוי העסקים.

לעניין סמכות בימ"ש לעיכוב ביצוע או דחיית ביצוע נקבע שאכן לבימ"ש הרשות לעשות(ר' ע"פ 837-12 מדינת ישראל נ גוסקוב ות.פ. ( עמק חולון) מונא נ' מ"י).