רע"ס 291-12-14 גולן - רשות הרישוי נ' להתיישבות חקלאית בע"מ

1. ביום 15.7.2015 הודתה הנאשמת, באמצעות נציגה מר אביר שושני, בעובדות כתב האישום, אשר ייחס לה ניהול והפעלת תחנת דלק, עסק הטעון רישוי לפי פריט 2.2 לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי, התשע"ג-2013).

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1.מתחם העונש ההולם

א.הערך החברתי הנפגע

"בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הגנה על שלום הציבור. סעיף 1 לחוק רישוי עסקים קובע כי שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם כדי להבטיח מטרות הכוללות: איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים, מניעת סכנות לשלום הציבור; בטיחותם של הנמצאים במקום העסק ובסביבתו, מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים, בריאות הציבור לרבות תנאי תברואה נאותים וקיום הדינים הנוגעים לתכנון ובניה ולכבאות. מכאן שאלו הם הערכים המוגנים על-ידי החוק.

ניהול עסק ללא רישיון פוגע אף בערך השוויון, וזאת בשים לב לכך שעסקים אחרים פועלים ברישיון ונדרשים להוציא סכומי כסף משמעותיים כדי לעמוד בכך, שהרי הוצאת רישיון כרוכה בקיום תנאים שלעתים עלותם גבוהה. בכך נפגע אף ערך התחרות החופשית בשוק העסקים" (כבוד השופט הד"ר ע' קובו ב-רע"ס (פ"ת) 38083-05-11 מדינת ישראל נ' סרסור (17.3.2013) (להלן: ענין סרסור)). 

ב.מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

מדובר בענייננו בפגיעה משמעותית בערכים החברתיים: בניהול תחנת דלק ללא רישיון, על כל המשתמע מכך בענין בטיחות הציבור. עם זאת, וכפי שהבהירה ב"כ המאשימה בטיעונים לעונש, מודבר בתחנה בשירות עצמי ובה עמדת תדלוק אחת, ובתחנה פנימית המשמשת לתדלוק כלי רכב וטרקטורים לענפי המשק בישוב שאינה פתוחה לכלל הציבור. הנאשמת טענה כי התחנה נסגרה לפני 4 שנים. כאשר הועמד נציגה על כך שכתב האישום הוגש בסוף שנת 2014, הוא טען כי באותו שלב התחנה כבר לא היתה פעילה. טענה זו סותרת את עובדות כתב האישום, בהן הודתה הנאשמת ("עד למועד הגשת כתב אישום זה, הנאשמת מנהלת ומפעילה....תחנת דלק ללא רישיון עסק כדין" (פס' 2 לכתב האישום).

ג.מדיניות הענישה