רע"ס 23104-12-12

אכן, צודק ב"כ הנאשם כי ככל שאומנם המאשימה מתנגדת לקיומו של העסק באזור המקרקעין נשוא כתב האישום, כי אז לא מחוור מדוע לא ציינה זאת במועד הדיון מיום 24.6.14.

טענת ב"כ המאשימה בתגובתו המצורפת כי כבר בשנת 2011 הודע לנאשם, כי מדיניות המאשימה הינה שלא להתיר הפעלת עסק לשטיפת מכוניות באזור נשוא כתב האישום, לא קיבלה ביטוי בגזר הדין, וממילא, לא ברור מדוע חרף עמדתה הנזכרת, צירפה המאשימה הסכמתה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הפסקת העיסוק עד ליום 1.5.15.

מכל מקום, לגופו של עניין, ככל שהנאשם חפץ בדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הפסקת העיסוק, ברי כי עליו להוכיח שמשתקף אופק קרוב לקבלת רישיון העסק. ואולם, מאחר שעמדת המאשימה נחרצת שלא לקדם בקשה לרישיון עסק במקרקעין נשוא כתב האישום, כי אז לכאורה לא הוכח שקיים סיכוי מוחשי וקונקרטי לקבלת הרישיון, ומתוך שכך, על פניו אין מקום למתן הסעד המבוקש.

בהקשר זה אציין עוד כי מתוך חוות הדעת המצורפת לבקשה, עולה כי המהנדס מטעם הנאשם סבור כי מבחינה מקצועית אין מניעה לאשר הבקשה לקבלת רישיון עסק. ואולם, כאמור, כל עוד עומדת המאשימה על עמדתה שלא להתיר פתיחת עסק כנדון באזור, כי אז על פניו לא הוכח כי קיים אופק למתן הרישיון, וכידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, זהו המבחן על פיו שוקל ביהמ"ש בקשה כאמור.

כמובן שבפני הנאשם פתוחה הדרך לנקוט בהליך מתאים על מנת להוביל לכך שהמאשימה תבחן בקשתו, ואולם, ברי כי בימ"ש זה אינו האינסטנציה הרלוונטית בנדון.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

עם זאת, ככל שהנאשם ינקוט בהליך מתאים כאמור, יודיע על כך לביהמ"ש, ויהא רשאי לבקש סעד מתאים לפרק הזמן שבינתיים, ולחילופין, יהא רשאי להוכיח בפניי כי חרף עמדת המאשימה, קיים סיכוי ממשי לקבלת הרישיון מאת המאשימה בעת הקרובה.

להודיע בדחיפות.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.