רע"ס 14580-06-12 מדינת ישראל נ' שלומי

לפניי בקשה להאריך את תוקפו של צו להפסקת העיסוק בעסק שמנהל המבקש, על פי גזר דין שניתן בהליך זה.

המבקש טען שהוא מפעיל מאפייה הנמצאת במרכז המסחרי בקריית גת, מזה 28 שנים. המבקש הורשע לפי הודאתו בביצוע עבירה לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"), בשל ניהול העסק ללא רישיון עסק כמתחייב בדין. לעסק ניתנו אישורים מכל הגורמים הרלבנטיים, לרבות משרד הבריאות, אולם בשל חריגת בנייה נדרש המבקש לחדש את רישיון העסק ולכן הוגש כנגדו כתב האישום בגינו הורשע. מאז נגזר דינו פעל המבקש לצורך הסדרת חריגת הבנייה וקבלת רישיון לעסק. המבקש נתקל בקשיים להסדיר את חריגות הבנייה, מכיוון שהמשיבה דרשה את פירעון החוב שלפי הטענה חב כלפיה שוכר הנכס בו פועל העסק. רק לאחרונה שילם שוכר הנכס למשיבה סכום של 240,000 ₪, ולאחר מכן נאותה לדון עם המבקש לגבי אופן הטיפול להסדרת חריגות הבנייה. המבקש הגיש תכנית לשינוי תב"ע לפני כשמונה שנים, אך לא חלה התקדמות. לפני כחודש נערכה פגישה בין המבקש ואדריכלית מטעמו, לבין סגנית ראש העיר, ומהנדס העיר, והוסכם שלצורך הסדרת חריגות הבנייה, תוגש בקשה ותכנית חדשה לקבלת היתר בנייה לסגירת חורף, והמבקש החל לפעול להגשתה.

לבקשה צורפה, בין היתר, הודעה מטעם האדריכלית מטעמו של המבקש, שהוצאה ביום 21.1.2016, ולפיה החלה לפעול להסדרת מצב קיים לסגירה עונתית בעסק, בהתאם לתב"ע החלה במקום והדין.

המשיבה טענה, בתגובתה, כי ספק אם קיימת סמכות לבית המשפט לדחות ביצועו של צו להפסקת עיסוק וסגירת עסק, מכיוון שסמכות זו לא נקבעה בחוק רישוי עסקים, ומכיוון שצו הפסקת עיסוק אינו בגדר עונש שניתן לדחות את ביצועו. עם זאת, יכול וניתן להורות על דחיית ביצוע הצו הנ"ל מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט. המניעה בקבלת רישיון עסק הינה תכנונית, ולמרות שהמבקש השתהה מספר שנים להסדיר את עסקו, חלו לאחרונה התפתחויות המאפשרות את הסדרת הרישוי לעסק, והמבקש פועל להגיש בקשה חדשה ומעודכנת לוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

כן נטען שביום 12.5.2015 אושרה תכנית מס' 606-0274290 בי.פ. 7037, לסגירות עונתיות על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, קריית גת. עם הסדרת חובו של בעל הנכס בו פועל העסק, ובהמשך לפגישה שנערכה בין הצדדים, הוצע כי חריגת הבנייה תוסדר באופן שבו תוגש בקשה לקבלת היתר בנייה לסגירת חורף, ונראה שהמבקש החל לפעול בעניין זה.

בשים לב לאמור לעיל, המבקשת הודיעה על הסכמתה לדחיית המועד לביצוע הצו להפסקת העיסוק ולסגירת העסק לתקופה של 90 יום.

המבקש טען בתשובה מטעמו כי ההליכים לצורך הסדרת חריגת הבנייה יימשכו כחמישה חודשים, וצירף הודעה מטעם האדריכלית לגבי לוח הזמנים בעניין זה.

ראיתי לנכון להידרש תחילה לעניין סמכותו העניינית של בית המשפט להאריך את המועד לתחולת הצו שניתן להפסקת העיסוק בעסק.

סמכותו של בית המשפט להורות על הפסקת העיסוק בעסק נקבעה במסגרת סעיף 16 לחוק רישוי עסקים.

בחוק לא ניתנה התייחסות מפורשת לגבי סמכותו של בית המשפט לדחות את מועד ביצועו של צו הפסקת העיסוק בעסק, לצורך הסדרת הרישוי במקום, למציאת מקום חילופי, או מטעמים אחרים.

בעניין שנדון ב- ע"פ 242/65 היועץ המשפטי נ' חברת מלון "רות" בע"מ (17.11.65), נדונה, בין היתר, השאלה האם יש בסמכותו של בית המשפט להורות על עיכוב ביצועו של צו לסגירת עסק, בשים לב לכך שבדבר החקיקה שעמד בפניו, פקודת המלאכות והתעשיות (הסדרתן) (הפקודה בוטלה בסעיף 40(1) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968), לא נקבע כי לבית המשפט סמכות בעניין זה, ונפסק כי מוקנית לבית המשפט הסמכות להורות על דחיית המועד לסגירת בית עסק.