רע"מ 60320-11-15 בכאת אבו ואח' נ' מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 23.11.2015 בערר (ת"א) 4570-15 שדחה את בקשת המבקש 1, אזרח סודן אשר נכנס לישראל בשנת 2011, למתן צו ארעי המונע את התייצבותו במרכז השהייה חולות, במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"). על פי הוראת השהייה, על המבקש 1 להתייצב במרכז השהייה חולות ביום 25.11.2015 (להלן – "ההחלטה").

בקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשים ביום 24.11.2015, אליה צורף אישור על פתיחת הליך זוגיות מכוח ידועים בציבור, נדחתה על ידי בית הדין לעררים ביום 25.11.2015 ("ההחלטה בעיון החוזר").

בהחלטת בית הדין מיום 23.11.2015 דחה בית הדין לעררים את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים.

עוד קבע בית הדין לעררים כי טענת המבקש 1 לפיה הוא מקיים חיי משפחה עם המבקשת 2, הגב' מלכה אברהם, לא הועלתה במסגרת השימוע שנערך למבקש 1, ולפי הנטען המבקשים אינם מתגוררים יחדיו ואף לא הגישו כל בקשה אל המשיב להסדרת מעמד המבקש 1 כבן זוגה של המבקשת 2.

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במרכז השהייה חולות תגרום למבקש 1 נזק חמור שאינו בר תיקון ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר, וכי בנסיבות אלה נוטה מאזן הנוחות דווקא לטובת המשיב.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש 1 כי הוא מנהל חיי זוגיות עם המבקשת 2 מזה כשנה, ובהתאם להנחיות מנכ"ל משרד הפנים (מיום 14.7.2015) והנחיות רשות האוכלוסין (מיום 23.8.2015), נתין זר ממוצא סודני או אריתראי בעל משפחה בישראל לא יישלח למתקן השהייה. המבקש 1 טוען כי שליחתו למתקן השהייה תפגע בקן המשפחתי ובבת זוגו, והינו עומד בסתירה להנחיות האמורות ולחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

עוד טוען המבקש 1 כי הוא בעל חנות בגדים בתחנה המרכזית בתל אביב ולא ניתנה לו שהות מספקת להיערך לכניסתו למרכז השהייה.

המבקש 1 טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ואילו למשיב לא ייגרם כל נזק באם לא יתייצב במרכז השהייה. כמו כן, המבקש 1 טוען כי הוא אדם חיובי ונורמטיבי וכי מעולם לא הסתבך בפלילים.

בנוסף, המבקש 1 טוען כי הוא לא קיבל את פרוטוקול השימוע שנערך לו, בניגוד לנוהל הוצאת הוראת שהייה וראיון קליטה.

באשר לשיהוי בהגשת הבקשה, מציין המבקש כי הוא מגיש את הבקשה עתה מאחר ובא כוחו היה באילת וכי נודע לו על מתן ההחלטה רק ביום 26.11.2015 (למרות שנשלחה לו כבר ביום 25.11.2015, אולם כאמור היה באילת). יחד עם זאת, המבקש טוען כי אין לחסום אותו מלממש את זכויותיו בשל השיהוי הקל בהגשת הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10.9.2015); רע"ם 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 21616-09-15 מרשי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 12129-10-15 נוגוסי נ' מדינת ישראל (11.10.2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש 1 במרכז השהייה חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש 1 להתייצב במרכז השהייה ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים, תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.