רע"מ 51906-07-15 ווראסינגה נ' משרד הפנים

לפני "בקשה דחופה לעיכוב בצוע הרחקה בטיסה הקבועה למבקש להיום". מדובר, למעשה, בבקשה לסעד זמני בערעור, בקשה אשר במהותה היא מתן צו עשה. הבקשה היא להורות שהמבקש יישאר בישראל עד סיום הדיון בערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952. הבקשה הוגשה היום לאחר השעה 16:00 והגיעה לטיפולי בשעה 16:20, כאשר נרשם בה שהמבקש אמור להיות מורחק מישראל בטיסה הקבועה לשעה 21:20.

המבקש, נתין סרי לנקה, נכנס לישראל בשנת 2007 ברישיון עבודה כעובד זר בענף הסיעוד. אשרתו הוארכה מעת לעת עד יום 27.3.15. מאז הוא שוהה בישראל שלא כחוק. הוא נעצר ביום 29.6.15 והוצאו לו צו משמורת וצו הרחקה. על החלטת ההרחקה הוגש ערר לבית הדין לעררים. בפסק הדין של בית הדין מיום 22.7.15 הודגש כי אין כל מחלוקת שצו ההרחקה הוצא כדין. טענות המבקש התמקדו בכך שיש לאפשר לו להסדיר מעמדו כספורטאי, בהיותו חבר בנבחרת הקריקט של ישראל, כאשר בקשה להסדרה כזו הוגשה על ידו לאחר מעצרו. בנוסף, טען המבקש, יש לאפשר לו לנקוט הליכים למימוש זכויות כספיות כנגד מי שהיה מעסיקו.

בית הדין לעררים, לאחר שאף שמע את דברי מנכ"ל התאחדות הקריקט בישראל, דחה את שתי טענות המבקש. נקבע כי אין בנמצא עילה שבדין לרצונו של המבקש להוסיף ולהסדיר מעמדו בישראל ואף המבקש אינו חולק על כך. בקשת המבקש היא, למעשה, כי המשיב ינהג עמו לפנים משורת הדין. אין לחייב את המשיב לעשות כן, במיוחד כאשר מדובר בפניה שנעשתה לאחר שהוצא צו המשמורת. אין כל מניעה שהמבקש יגיש בקשתו באמצעות מזמיניו וככל שתהא החלטת המשיב חיובית הרי שיוכל לשוב לישראל. באשר לרצונו לתבוע את זכויותיו הכספיות – הרי שאין רצון זה כדי להוות עילה לעיכוב הרחקתו מישראל והוא יוכל לנקוט הליכים מתאימים גם לאחר צאתו מישראל באמצעות עורך דין, וככל שיידרש להגיע לישראל למתן עדות יתאפשר לו הדבר בכפוף להגשת בקשה מתאימה.

בבקשה שלפני חוזר המבקש על אותן הטענות אותן טען בפני בית הדין לעררים. הוא טוען כי נקבע לו תור ליום 9.8.15 לצורך בדיקת בקשתו להסדרת מעמדו כספורטאי וכי הוא מבקש לנקוט הליך למימוש זכויותיו הכספיות כנגד מי שהיה מעסיקו.

אין ממש בבקשה. תחילה אציין, כי אין לקבל התנהלות על פיה מוגשת בקשה רק מספר שעות לפני הטיסה הקבועה להרחקת המבקש, בעוד שפסק דינו של בית הדין ניתן עוד ביום 22.7.15. מדובר בשיהוי שאינו מוסבר כלל. אך גם לעצם הבקשה. הבקשה כולה נסמכת על רצונו של המבקש להסדיר ענייניו כשהוא שוהה בישראל. רצון שכזה אינו יכול להוות בסיס כלשהו לבקשה לעיכוב צו הרחקה שניתן כדין. אין חולק שהמבקש לא פנה להכיר בו כספורטאי עובר למעצרו, למרות שהוא בישראל עוד משנת 2007. כפי שציין גם בית הדין לעררים, הן הבקשה להסדיר מעמדו והן ההליכים המשפטיים אותם הוא מבקש לנקוט, ניתנים לטיפול ראוי גם כאשר המבקש אינו שוהה בישראל.

הבקשה נדחית.

המבקש יודיע בתוך 14 ימים אם הוא עומד על הערעור שהגיש. ימי הפגרה במניין. מעקב מזכירות.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: