רע"מ 48882-12-16 זרהום גברייסוס נ' משרד הפנים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים מיום 20.12.2016 בערר (ת"א) 4129-16 (כבוד הדיינת באפי תם), שדחתה את בקשת המבקש, נתין אריתריאה, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות").

המבקש, נתין אריתריאה, נכנס לישראל בשנת 2011, על פי הצהרתו ביום 22.9.11.

למבקש ניתן רישיון שהייה על פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אשר חודש מעת לעת.

ביום 6.10.15 הגיע המערער למשרדי המשיב לצורך הארכת רישיון שהייתו, אז נמסר לו זימון לשימוע.

ביום 21.10.15 הגיש המבקש בקשה פרטנית למקלט ליחידת מבקשי המקלט.

ביום 5.11.15 נערך למבקש שימוע טרם הוצאת הוראת שהייה למתקן חולות, אשר בסופו הונפקה למבקש הוראת שהייה לפיה יתייצב במרכז חולות ביום 9.12.15 (נספח ג' לתגובת המשיבה). במסגרת השימוע טען המבקש כי יש הוא מיוצג אך עורך דינו לא יגיע לשימוע, ובמענה לשאלה האם חווה חוויות חריגות בדרכו לישראל השיב "הרביצו לי בסיני והרגו את אחותי", והוסיף בתשובותיו כי לא הוכר כקורבן סחר או עבדות (להלן: "השימוע הראשון").

ביום 7.12.15 הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים כנגד החלטת המשיבה להפנותו למתקן חולות.

ביום 2.5.16 ניתן על בסיס הסכמת הצדדים פסק דין בערר ולפיו הוחלט להחזיר את עניינו של המבקש לבחינה נוספת על ידי המשיבה, כך שהמבקש יזומן לשימוע נוסף לצורך קציבת הוראת השהייה לאחר חודש אוגוסט 2016.

בהתאם להסכמות, ביום 25.10.16 זומן המבקש לשימוע, שנדחה, ליום 29.11.16. השימוע התקיים שוב בהעדרו של בא כוחו, ובמסגרתו לא העלה המבקש טענות נוספות על שטען בשימוע הראשון, אך הגיש לממונה תצהיר אליו צורך מכתב מטעם בא כוחו (להלן: "השימוע השני" ו- "המכתב"). בסופו של השימוע החליט הממונה כי על המבקש להתייצב בחולות ביום 29.12.16 ולשהות במתקן למשך 9 חודשים.