סלמובה ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים מיום 23.03.23 (ערר 1778/23, כב' הדיין איתיאל גבעון), שדחתה את בקשת המבקשות למתן צו ביניים למניעת צעדי אכיפה והרחקה נגד המבקשת 1 עד למתן פסק דין בערר שהוגש על סירוב רשות האוכלוסין וההגירה (לדון בבקשתה למתן רישיון מכח נוהל 5.2.0033 "הטיפול בבקשות למתן מעמד בישראל להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי" (להלן בהתאמה: בקשת רשות הערעור, ההחלטה, המבקשת, הרשות, ו-הנוהל).

המבקשת טוענת כי היא זכאית לרישיון ישיבה בישראל מכח הנוהל, כאמן של אזרחיות ישראליות וסבתא לחמישה נכדים ישראלים, שהבכור מהם חייל בגולני. הרשות טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף בשל שהות בישראל שלא כדין ולגופה בשל אי עמידת המבקשת בתנאי הנוהל.

רקע הדברים

1. המבקשת היא אלמנה בת 63, אזרחית רוסיה, אמן של המבקשות 2-3 ששתיהן אזרחיות ישראליות, וסבתא לחמישה נכדים ישראלים, שהבכור מהם חייל בגולני. המבקשת נכנסה לישראל ביום 30.08.2017 באשרת תייר למשך 3 חודשים, ומעת שזו פגה ביום 30.11.2017 היא שוהה בישראל שלא כדין.

    

2. ביום 12.01.23 פנתה המבקשת לרשות בבקשה להסדרת מעמדה בישראל בהתאם לנוהל (להלן: הבקשה). ביום 12.01.23 דחתה הרשות את הבקשה, בנימוק שהמבקשת שוהה בישראל שלא כדין מאז שנת 2017 וכן מהטעם שלא צורפו לבקשה באותה עת מלוא המסמכים הנדרשים.

    

3. ביום 13.02.23 הוגש ערר פנימי על החלטה זו, שנדחה ביום 22.02.23 מאותם טעמים בתוספת הוראה למבקשת לצאת מישראל תוך 14 יום. ביום 07.03.23 הוגש ערר לבית הדין לעררים, ועמו בקשה למתן צו ביניים המונע הליכי אכיפה נגד המבקשת.

    

4. ביום 08.03.23 דחה בית הדין לעררים את הבקשה לסעד ביניים. אך איפשר למבקשות להגיש בקשה שתפרט יותר את נסיבות הגעת המבקשת לישראל והישארותה בארץ ללא אשרה, כדי לנסות ולשקול חריגה מהנוהל. בתשובתה לערר כללה הרשות התנגדות לסעד הביניים המבוקש. ביום 23.03.23 ניתנה לבסוף ההחלטה על-ידי בית הדין לעררים שדחתה את הבקשה לצו ביניים, מחמת סיכויים נמוכים לקבלת הערר ומשיקולי מאזן הנוחות.

    

   על החלטה זו של בית הדין לעררים הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.