רע"מ 38653-11-15 זרזגי נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 16.11.2015 בערר (ת"א) 4395-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח אריתריאה אשר נכנס לישראל בשנת 2010, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"), המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות עד ליום 18.11.2015 (נספח ע/1 לבקשה).

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש עומד בהוראות החוק למניעת הסתננות ובקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "טענותיו העיקריות הינן כלליות, באופן המשותף למרבית המסתננים להם מנפיק המשיב הוראות שהייה, ושאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי" (סעיף 3 להחלטה).

עוד קבע בית הדין לעררים, כי על פני הדברים, טענת המבקש לפיה הוא עובד נדרש במסעדה שמנהל אזרח ישראלי בתל אביב אינה יכולה להצדיק מתן צו, ובפרט שהנזק הנטען איננו למבקש, אלא למעסיקו. בית הדין ציין גם כי לא צורף היתר העסקה כדין, והאזרח הישראלי איננו צד לערר ואף לא הצביע על זכות לכאורית להמשיך ולהעסיק את המבקש.

באשר לפגיעה בזכות הייצוג והטיעון של המבקש, קבע בית הדין שהמשיב אכן סירב לקרוא מכתב אותו מסר ב"כ המבקש בידי המבקש, כאשר לא ברור מדוע מצא לנהוג כך המשיב, בניגוד למקובל בשימועים רבים, ובסתירה לחובה לאפשר את השמעת הטענות בכל דרך סבירה בה מוצא המסתנן להעלותן, בהתחשב בהיות אוכלוסיית המסתננים אוכלוסייה מוחלשת, בעלת נגישות מוגבלת לייצוג משפטי הולם. יחד עם זאת, קבע בית הדין כי עיון במכתב מעלה כי הטענות המצוינות בו הן אותן טענות המצוינות בהרחבה בערר, טענות אשר לא מצדיקות, כשלעצמן, את קבלת הערר, ואין מניעה כי יתבררו במסגרת ההליך עצמו.

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 4 להחלטה), וכי בנסיבות אלה, נוטה מאזן הנוחות דווקא לטובת המשיב.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי נפלו פגמים רבים בשימוע המאיינים את החלטת המשיב, כשהחמור מכולם הוא סירובו של המשיב לקרוא ולהתחשב במכתב הטענות המשפטיות שהציג המבקש למשיב במעמד השימוע. לטענת המבקש, בסירובו זה נפגעה זכותו לייצוג וזכותו לטיעון, ובנסיבות אלה החלטת המשיב להוציא למבקש הוראת שהייה בטלה מעיקרה.

עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין לעררים כשקבע כי לא ייגרם למבקש נזק חמור ובלתי הפיך, שכן נזק חמור כזה בוודאי מתקיים, באשר מדובר בשלילת חירות ובהפסקת עבודתו אצל מעסיקו (מסעדה בתל אביב בה הוא עובד מזה מספר שנים) על כל המשתמע והכרוך בכך. עוד טוען המבקש כי אף המעסיק צפוי להיפגע כלכלית מהחלטת בית הדין עד כדי סגירת המסעדה ויש אף לשקול את הפגיעה בו במסגרת מאזן הנוחות.

בנוסף טוען המבקש כי 5 מתוך 10 עובדי המסעדה בה מועסק המבקש קיבלו הוראות שהייה, כאשר לכל ה-5 הליכים תלויים ועומדים, וביחס לשלושה – ניתן צו ביניים, ומן הראוי כי יתקיים דין שווה בעניינו של המבקש ויוצא צו דומה. זאת, כמתחייב מעקרון השוויון.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10.9.2015); רע"ם 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 21616-09-15 מרשי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 12129-10-15 נוגוסי נ' מדינת ישראל (11.10.2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש להתייצב במתקן חולות ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים, שתינתן תוך 21 יום ממועד התייצבות המבקש במתקן חולות, תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.

כפי שציין בית הדין לעררים בהחלטתו, המבקש לא הצביע על נזקים מיוחדים וחמורים שאינם ברי תיקון שייגרמו לו בשל הכניסה למתקן חולות וטענותיו בעניין זה נושאות בעיקרן אופי כללי וכוללני, וחלות, במידה שווה, על כלל העותרים מסוג זה, ואין מקום, גם לאור פסק הדין בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.2015)), להתערבות בהחלטת בית הדין לעררים, בסבירותה ובשיקול דעתו, החלטה שניתנה כאמור בבקשה לצו ארעי בלבד.