רע"מ 35759-11-15 איסמעיל אדם נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול,היחידה המשפטית,משרד הפנים.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיינת באפי תם) מיום 12.11.2015 בערר (ת"א) 4295-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח סודן אשר נכנס לישראל בשנת 2011, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות" או "החוק"), המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות לאלתר (החלטת בית הדין לעררים ניתנה ביום 12.11.2015 למחרת היום שנקבע להתייצבות המבקש במתקן השהייה - 11.11.2015).

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי הטענות העיקריות בערר הינן "טענות כלליות המשותפות למרבית המסתננים מבקשי המקלט בישראל" (סעיף 3 להחלטה).

עוד קבע בית הדין לעררים כי טענת המבקש בדבר בחירת מקום מגורים, זכתה להתייחסות השופט מלצר בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו, 11.8.2015)), והצעתו לשקול חלופה מקדימה של תיחום גיאוגרפי נותרה בדעת יחיד, ועל כן אין בה כדי להצדיק חריגה מהוראות החוק.

ביחס לכוונת המבקש לפנות למשיב בבקשת המקלט, בית הדין לעררים קבע שאין בה כדי להחריג את המבקש מתחולת החוק, ואין מניעה להמשיך ולקדמה גם במתקן חולות.

באשר לטענותיו הרפואיות של המבקש, קבע בית הדין לעררים כי לא הובאו אסמכתאות מספקות, והן אינן עולות ולו לכאורה לכדי טענות אשר יכול ויחריגו את המבקש מתחולת החוק.

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 5 להחלטה), וכי בנסיבות אלה מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיב.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך באם יתייצב במתקן חולות בשל שלילת חירותו, פגיעה בזכותו להתפרנס, פגיעה בזכויותיו הקנייניות והאישיות.

עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין כאשר קבע כי טענותיו הרפואיות אינן עולות כדי טענות המחריגות אותו מהוראות החוק, זאת משהוא סובל מבעיות רפואיות בשיניים, המצריכות השקעת משאבים, וכרוכות בטיפולים אשר לא ניתן לבצעם במתקן חולות.

בנוסף טוען המבקש כי הוא מתגורר בכפר מנדא, ואינו מהווה נטל על מרכזי הערים, ועל כן אי התייצבותו במתקן חולות עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. עוד טוען המבקש כי הוא עובד בחקלאות ומקדם את ענף החקלאות בארץ וכי שליחתו למתקן חולות תגדיל את מספר העובדים הזרים, מאחר ויבוא עובד זר תחתיו.

כמו כן, המבקש טוען כי המשיב לא התייחס לנסיבותיו האישיות, הנפיק לו הוראת שהייה לפרק הזמן המקסימלי האפשרי, וזאת תוך התעלמות מהפגמים שנפלו בשימוע (פגיעה בזכות הייצוג וההיוועצות). עוד טוען המבקש, כי הוא איננו מהווה סכנה לביטחון המדינה או לאזרחיה, הוא מכבד את החוק ולא ביצע כל עבירה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10.9.2015); רע"ם 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 21616-09-15 מרשי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 12129-10-15 נוגוסי נ' מדינת ישראל (11.10.2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש להתייצב במתקן חולות ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים, שתינתן תוך 21 יום ממועד התייצבות המבקש במתקן חולות, תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.