רע"מ 35671-12-15 אדהם נ' הפנים ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 14.12.2015 בערר (ת"א) 4944-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח סודן אשר נכנס לישראל בשנת 2011, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"), המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות עד ליום 14.12.2015.

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש עומד בהוראות החוק למניעת הסתננות ובקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "טענותיו העיקריות הינן כלליות, באופן המשותף למרבית המסתננים להם מנפיק המשיב הוראת שהייה, ושאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי, ובפרט כאשר הטענות העקרוניות בנוגע להוראות הרלבנטיות בחוק למניעת הסתננות ע"י בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.15, נבו)" (סעיף 3 להחלטה).

באשר לטענותיו הרפואיות של המבקש קבע בית הדין לעררים כי לא הובאו לטענות אלה אסמכתאות וכי הן אינן עולות ולו לכאורה לכדי טענות אשר יכול ויחריגו אותו מתחולת החוק למניעת הסתננות, ובפרט כאשר רופא משרד הבריאות (ד"ר איל יעקובסון) נתן דעתו הטענות וקבע כי אין מניעה רפואית לשהיית המבקש במרכז השהייה). בהקשר זה, קבע בית הדין לעררים כי המבקש יוכל, עם התייצבותו במתקן חולות, להעלות את מלוא טענותיו הרפואיות בפני הרופא המצוי שם, כאשר לרופא הסמכות לשחררו מסיבות רפואיות, ככל ועולה צורך בכך.

באשר לטענות המבקש בדבר בקשת המקלט שהגיש וטרם נבחנה קבע בית הדין כי היא איננה מצדיקה מתן צו.

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 4 להחלטה), וכי בנסיבות אלה, נוטה מאזן הנוחות דווקא לטובת המשיב.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי הוא הוא סובל מבעיות רפואיות שבגינן הוא מטופל היום, וכי ישנה חשיבות לשהייתו בתנאים היגייניים, וכי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו על התייצבות המבקש בחולות, לאור מצבו הרפואי, שכן יש חשש כי התחלואים מהם הוא סובל (מחלת מעיים וממצא של פוליפ בראש) יחמירו במתקן חולות – עקב תנאי האקלים והנסיעות הארוכות לטיפולים הרפואיים, וכן עקב הצורך שלו במזון מיוחד והיותו חרד לשהייה בחברותא לאור מחלתו.

כן טוען המבקש טענות לפגמים בשימוע שנערך לו.

טענה נוספת שבפי המבקש היא כי הוא נתון לסכנה ברור ומיידית לחייו בארץ מוצאו בשל היותו מוסלמי אפריקאי וכי הוא נרדף בארצו לאור שיוכו הדתי והפוליטי, וכי בקשתו הפרטנית למקלט מדיני לא נבחנה וממילא לא התקבלה בעניינו כל החלטה. המבקש הוסיף וציין כי גם משפחתו נרדפת בסודן.

כן טוען המבקש כי הוא מתפרנס מעבודתו ובמתקן חולות הוא לא יוכל לעשות כן, וכי הוא שוכר דירה בהסכם שתוקפו עד לחודש אוגוסט 2016.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

ראשית, לכאורה המערער היה צריך להתייצב במתקן חולות ביום 14.12.2015 ואם לא עשה כן מדובר בעשיית דין עצמי שדי בה לדחות את הבקשה. בכל מקרה, וגם אם התייצב המבקש במתקן חולות יש לדחות את הבקשה גם לגופה.

כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10.9.2015); רע"ם 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 21616-09-15 מרשי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 12129-10-15 נוגוסי נ' מדינת ישראל (11.10.2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש להתייצב במתקן חולות ולהגיש הודעה על כך בתוך 7 ימים לאחר מכן, ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים (שיוגשו בתוך 21 יום) תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.