רע"מ 35372-07-16 ALAADEN BUSHER IDRIS ALAMIN נ' רשות האוכלוסין וההגירה

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים (כב' הדיין מ' פשיטיצקי) מ-18.7.2016, בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן צו ארעי אשר יעכב את כניסתה לתוקף של הוראת השהייה שהוצאה נגדו ב-6.7.2016, ולפיה עליו להתייצב במתקן "חולות" ב-20.7.2016, וזאת עד להכרעה בבקשה לצו ביניים שהגיש לעיכוב ההוראה עד להכרעה בערר גופו.

על יסוד הבקשה שהונחה לפניי ניתן על ידי צו ארעי המעכב את כניסתה לתוקף של הוראת השהייה. הוריתי לב"כ המשיבה להגיש תגובה לבקשה למתן רשות ערעור וקבעתי דיון במעמד הצדדים, שהתקיים היום.

רקע עובדתי

1. המבקש, נתין סודן, יליד 1962, נכנס לישראל שלא כדין ב-9.5.2006. קודם לכניסתו לישראל שהה במצרים במשך כשלוש שנים, לאחר שנמלט מארץ מוצאו – לטענתו על רקע רדיפה פוליטית של השלטונות הסודניים, בעת שלמד באוניברסיטה בחרטום הבירה. עוד לטענתו, הוכר כפליט על ידי נציבות האו"ם לפליטים במצרים והוא מחזיק בידיו "כרטיס כחול" של פליט (נספח ג' לערר). המבקש מוסיף וטוען כי עבד בחצי האי סיני אולם בעקבות פיגוע טרור שהתרחש שם ב-2004, איבד את כל מסמכיו. לאחר הפיגוע נעצר על ידי המשטרה המצרית, וגם לאחר ששוחרר סבל מהתנכלויות חוזרות ונשנות, עד שהחליט להסתנן לישראל. עם כניסתו, נעצר המבקש על ידי כוחות צה"ל והוחזק בבית הסוהר "קציעות" במשך למעלה מעשרה חודשים.

2. המבקש שוחרר מן המעצר, לאחר שדיין ערכאת הביקורת המייעצת לשר הביטחון לעניין החזקה במשמורת של מסתננים חיווה דעתו כי יש לשחררו מן המעצר לאור חוות דעת נציבות האו"ם לפליטים בעניינו של המבקש. בהחלטתו קבע הדיין, עו"ד אלעד אזר, כי "בחוות הדעת [של נציבות האו"ם – הערה שלי] נקבע כי... [העורר] הינו אמין מאוד והוא הוכיח כי נרדף בארצו על רקע דעה פוליטית וביסס חשש ממשי לרדיפה בעתיד ועל כן זכאי להגנה על פי אמנת ז'נבה משנת 1951. הוגשה בשמו בקשה רשמית ל- resettlement במדינה שלישית. אשר על כן אני סבור כי קיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים וניתן יהיה לשחררו לחלופת מעצר מתאימה...".

בעקבות החלטה זו, שניתנה ב-8.2.2007, שוחרר המבקש וקיבל רישיון ישיבה מסוג 2(א)(5).

3. משהגיע המבקש ללשכת המשיבה במרץ 2015, על מנת לחדש את הרישיון (השנתי), קיבל זימון להתייצב במתקן "חולות" ב-2.4.2015, וזאת על אף שטען לפני המראיין כי הוא מוכר כפליט על ידי נציבות האו"ם לפליטים.

בגין החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים בתל-אביב יפו. בית הדין הוציא מלפניו צו ביניים שעיכב את ביצוע הוראת השהייה האמורה ובהחלטה מ-17.12.2015 מחק בית הדין את עררו של המבקש, יחד עם עררים רבים נוספים, לאחר שביטל את הוראת השהייה וקבע כי ככל שתבקש הרשות לזמן את העורר למתקן השהייה, יהיה עליה לזמנו לתשאול חדש בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.2015). יצוין כי המשיבה ערערה על החלטה זו אולם חזרה בה והערעור נמחק.