רע"מ 27393-12-15 אלראשיד אדהם נ' משרד הפנים ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 13.12.2015 בערר (ת"א) 4916-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח סודן אשר נכנס לישראל בשנת 2011, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"), המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות עד ליום 14.12.2015.

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש עומד בהוראות החוק למניעת הסתננות ובקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "טענותיו העיקריות הינן כלליות, באופן המשותף למרבית המסתננים להם מנפיק המשיב הוראת שהייה, ושאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי, ובפרט כאשר הטענות העקרוניות בנוגע להוראות הרלבנטיות בחוק למניעת הסתננות ע"י בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.15, נבו)" (סעיף 3 להחלטה).

באשר לטענותיו הרפואיות של המבקש קבע בית הדין לעררים כי לא הובאו לטענות אלה אסמכתאות וכי הן אינן עולות ולו לכאורה לכדי טענות אשר יכול ויחריגו אותו מתחולת החוק למניעת הסתננות. בהקשר זה, קבע בית הדין לעררים כי המבקש יוכל, עם התייצבותו במתקן חולות, להעלות את מלוא טענותיו הרפואיות בפני הרופא המצוי שם, כאשר לרופא הסמכות לשחררו מסיבות רפואיות, ככל ועולה צורך בכך.

באשר לטענות המערער לגבי הסבל שעבר בסיני קבע בית הדין כי טענות אלה לא הובאו בפני המשיב בעת השימוע שנערך לו או במסגרת פניה קודמת עובר להגשת הערר, ועיון בפרוטוקול השימוע מעלה כי הוא נשאל על חוויותיו בסיני, ולא טען דבר מן הנטען במסכרת הערר. באשר לטענות שהועלו במסגרת הערר, קבע בית הדין שאין בהן כדי להחיל על המבקש את הוראות סעיפים 32ד(ב)(6) ו-32(ג) לחוק למניעת הסתננות, בהתחשב בכך שטענות המבקש אינן מקימות חשש לעבירה לפי סעיפים 375א או 377א לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 4 להחלטה), וכי בנסיבות אלה, נוטה מאזן הנוחות דווקא לטובת המשיב.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי הוא נפל קורבן להתעללות ולסחר בתקופת שהותו בסיני.

בנוסף, טוען המבקש כי הוא סובל מבעיות רפואיות שבגינן הוא מטופל היום, וכי ישנה חשיבות לשהייתו בתנאים היגייניים, וכי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו על התייצבות המבקש בחולות, לאור מצבו הרפואי, שכן יש חשש כי מחלת הכליות ממנה הוא סובל תחמיר במתקן חולות (לאור תנאי האקלים והאבק והנסיעות הארוכות לטיפולים הרפואיים).

כן טוען המבקש טענות לגבי פגמים בשימוע שנערך לו. לטענת המבקש, הושמטו מן הפרוטוקול פרטים מהותיים שהשמיע בפני המראיין (כי נפל קרבן לעבירות מין ועבירות סחר אנושי, כי הוא חולה במחלת כליות), וכי השימוע נמשך 7 שעות, בהן היה כלוא בבידוד. על כן, משטענותיו לא נרשמו בפרוטוקול, ולאור העובדה שהוא עומד בקריטריונים הקובעים בחוק למניעת הסתננות, והוראת השהייה שהוצאה בעניינו הוצאה שלא כדין.

טענה נוספת שבפי המבקש היא שבשל עברו הפוליטי בסודן הוא נפל קרבן לרדיפה ולעבירות חמורות בארצו, שהותירו בו פגיעה נפשית וגופנית, וכי בקשתו הפרטנית למקלט מדיני לא נבחנה וממילא לא התקבלה בעניינו כל החלטה. המבקש הוסיף וציין כי גם משפחתו נרדפת בסודן.

כן טוען המבקש כי הוא מתפרנס מעבודתו ובמתקן חולות הוא לא יוכל לעשות כן, וכי הוא שוכר דירה בהסכם שתוקפו עד לחודש אוגוסט 2016.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

ראשית, לכאורה המערער היה צריך להתייצב במתקן חולות ביום 14.12.2015 ואם לא עשה כן מדובר בעשיית דין עצמי שדי בה לדחות את הבקשה. בכל מקרה, וגם אם התייצב המבקש במתקן חולות יש לדחות את הבקשה גם לגופה.