רע"מ 25309-10-15 נורדין נ' מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 7.10.2015 בערר (ת"א) 3724-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח אריתריאה, למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות עד ליום 7.10.2015.

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי בלא לבקש את תגובת המדינה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים מאחר שהמבקש עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין זה על-ידי משרד הפנים וכי "עיקר טענותיו הינן כלליות, באופן המשותף למרבית המסתננים להם מנפיק המשיב הוראות שהייה, ושאינו מצדיק ככלל מתן צו ארעי" (סעיף 3 להחלטה).

עוד קבע בית הדין לעררים, כי על פני הדברים, טענות המבקש בדבר הסבל שחווה בארצו וכן בתקופת שהותו בסיני, אינן מחריגות את המבקש מתחולת החוק, וכך גם בקשתו להגר לקנדה, אשר אין מניעה לקדמה גם במרכז השהייה. עוד קבע בית הדין, כי טענותיו הרפואיות של המבקש לא נתמכו כדבעי והן אינן עולות לכאורה לכדי טענות אשר יכול ויחריגו את העורר מתחולת החוק (סעיף 3 להחלטה).

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, ושאי מתן הצו יסכל את בירור הערר (סעיף 4 להחלטה).

ביום 11.10.2015 נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר, מפני שהוגשה לאחר המועד להתייצבות המבקש במרכז השהייה, ומפני שהיא אינה מתאימה כלל ועיקר לסוג העניינים בהם ניתן לדון במסגרת בקשה לדיון חוזר. בנוסף שב וקבע בית הדין לעררים, כי המבקש לא המציא תיעוד מספק למצבו הרפואי-נפשי אשר לטענתו אינו מאפשר שהייה במתקן חולות.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית הדין כשקבע שעניינו של המבקש איננו מן העניינים שבהם ניתן לדון במסגרת בקשה לעיון מחדש, משום שהמבקש העלה נסיבות חדשות באמצעות הצגת אסמכתאות רפואיות חדשות אודות מצבו, אשר נקשרו ישירות להחלטת בית הדין.

עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין כשקבע שטענותיו של המבקש הינן כלליות, מאחר והוא מסר נסיבות פרטניות ביחס לנסיבות חייו ולכך שהוא הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני (נספח "ד" לבקשה), סובל מבעיות רפואיות – אלרגיה קשה לאבק ולריחות בושם (נספח "ה" לבקשה) וכן מקוצר ראייה, ובנוסף, כי הוא בהליך להסדרת מעמדו בקנדה, והוא ממתין לראיון בשגרירות קנדה בישראל (נספח "ו" לבקשה).

עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין כשמצא שסיכויי הערר נמוכים, משהובהר בפסק הדין בעניין דסטה כי ישנו הכרח לבחון את הנסיבות השל כל אדם לפני מתן הוראת שהייה, כאשר בית הדין לא שקל כראוי את אבחנתו הרפואית של המבקש, את היותו קורבן עבדות ועינויים המבקש מקלט בישראל. עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין כשקבע שלא לתת צו ארעי משום שההחלטה לא עלולה לגרום נזק חמור שאינו בר תיקון וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. לטענת המבקש, הוא אדם חולה שייגרם לו נזק נפשי ופיסי אם ייכנס למתקן חולות. כן טוען המבקש, כי אי מתן צו הארעי מביאה לסיכול הבקשה לצו ביניים (וייתכן אף למחיקת הערר, כפי שקרה במקרים מקבילים), וכי במקרים אחרים ניתנו צווים ארעיים על-ידי בית הדין, כאשר לא ברור מדוע בעניינו של המבקש – לא ניתן.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10.9.2015); רע"ם 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 21616-09-15 מרשי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 12129-10-15 נוגוסי נ' מדינת ישראל (11.10.2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש להתייצב במתקן חולות ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים, שתינתן תוך 21 יום ממועד התייצבות המבקש במתקן חולות, תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.

כפי שציין בית הדין לעררים בהחלטתו, המבקש לא הצביע על נזקים מיוחדים וחמורים שאינם ברי תיקון שייגרמו לו בשל הכניסה למתקן חולות וטענותיו בעניין זה נושאות בעיקרן אופי כללי וכוללני, וחלות, במידה שווה, על כלל העותרים מסוג זה, ואין מקום, גם לאור פסק הדין בעניין דסטה, להתערבות בהחלטת בית הדין לעררים, בסבירותה ובשיקול דעתו, החלטה שניתנה כאמור בבקשה לצו ארעי בלבד.

זאת, כאשר לא מדובר גם במצב בלתי הפיך, ואי מתן הצו לא יסכל את בירור הערר וזאת גם אם תתקבל הבקשה לצו ביניים ו/או הערר (ראו: בר"ם 5893/15 Kesta נ' מדינת ישראל (1.9.2015)), כשלכאורה על העותר היה להתייצב זה מכבר במתקן השהייה בחולות ואם לא עשה כן, כפי שציין בית הדין בהחלטתו מיום 11.10.2015, הרי שמדובר בעשיית דין עצמי פסול, שדי בו כשלעצמו כדי להביא לדחיית הבקשה.