רע"מ 15278-12-15 היילה נ' מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 22.11.2015 בערר (ת"א) 4527-15 שדחה את בקשת המבקש, אזרח אריתריאה אשר נכנס לישראל לפני כחמש שנים דרך סיני , למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"), המורה על התייצבותו של המבקש במתקן חולות עד ליום 18.11.2015 .

בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי נוכח עשיית הדין העצמי שעשה המערער בכך שלא התייצב במתקן השהייה חולות במועד שנקבע לו-18/11/15 .כך גם נדחתה הבקשה וזאת עקב סיכויי הערר הלא גבוהים .

באשר לטענותיו הרפואיות של המבקש קבע בית הדין לעררים כי לא פורטו הבעיות הרפואיות שנטען שמונעות את ההתייצבות של המבקש במתקן חולות . בהקשר זה, קבע בית הדין לעררים כי המבקש יוכל, עם התייצבותו במתקן חולות, להעלות את מלוא טענותיו הרפואיות בפני הרופא המצוי שם, כאשר לרופא הסמכות לשחררו מסיבות רפואיות, ככל ועולה צורך בכך.

בית הדין לעררים קבע גם כי לא הוכח שהשהייה במתקן חולות תגרום למבקש נזק חמור שאינו בר תיקון, וכי בנסיבות אלה, נוטה מאזן הנוחות דווקא לטובת המשיב.

יש לציין כי המבקש פנה לבית הדין לעררים בבקשה לעיון חוזר לאור המסמכים הרפואיים שבידו שטען כי לא הוחזרו לו לאחר שנמסרו ביום השימוע שנערך לו ותעודה רפואית עדכנית שהביא מרופא המשפחה מיום 24/11/15,ברם בית הדין דחה בקשה זו ביום 29/11/15 בציינו כי לא מצא כי המסמכים הרפואיים או חוות הדעת של רופא המשפחה מצדיקות עיון חוזר .

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי הוא סובל מבעיות רפואיות היכולות לסכנו אם יתייצב במתקן .

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

כפי שקבעתי בהחלטות דומות שניתנו על-ידי (ראו, למשל, רע"ם 54239-08-15 גברימיכאל נ' משרד הפנים (10.9.2015); רע"ם 21647-09-15 טספסלסי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 21616-09-15 מרשי נ' מדינת ישראל (16.9.2015); רע"ם 12129-10-15 נוגוסי נ' מדינת ישראל (11.10.2015)) כל שקבע בית הדין לעררים בשלב זה, הינו שאין מקום למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במועד שנקבע לו, שעל המבקש להתייצב במתקן חולות ושלאחר קבלת תשובה ותגובה לבקשה לצו ביניים, שתינתן תוך 21 יום ממועד התייצבות המבקש במתקן חולות, תנתן החלטת בית הדין לעררים בבקשה לצו ביניים.

כפי שציין בית הדין לעררים בהחלטתו, המבקש לא הצביע על נזקים מיוחדים וחמורים שאינם ברי תיקון שייגרמו לו בשל הכניסה למתקן חולות וטענותיו בעניין זה נושאות בעיקרן אופי כללי וכוללני, וחלות, במידה שווה, על כלל העותרים מסוג זה, ואין מקום, גם לאור פסק הדין בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.2015)), להתערבות בהחלטת בית הדין לעררים, בסבירותה ובשיקול דעתו, החלטה שניתנה כאמור בבקשה לצו ארעי בלבד.

זאת, כאשר לא מדובר גם במצב בלתי הפיך, ואי מתן הצו לא יסכל את בירור הערר וזאת גם אם תתקבל הבקשה לצו ביניים ו/או הערר (ראו: בר"ם 5893/15 Kesta נ' מדינת ישראל (1.9.2015)).

באשר לטענת המבקש בדבר ההחמרה האפשרית במצבו הבריאותי, לא מצאתי פגם בהחלטת בית הדין לפיה יוכל המבקש להעלות טענותיו בפני הרופא המצוי במתקן חולות, כאשר לרופא במתקן הסמכות על פי החוק למניעת הסתננות לשחרר את המבקש מהמתקן מטעמים רפואיים, ככל וישנו צורך כך ומצופה שטענותיו הרפואיות ייבחנו בקפידה.

משכך, לא ראיתי פגם בהחלטת בית הדין לפיה מצבו הרפואי של המבקש ייבחן על-ידי רופא, שהינו בעל הכלים לקבוע כיצד יש לטפל במצבו, ובמידת הצורך – לקבוע על שחרורו מסיבות רפואיות.