רע"מ 14032-07-16 סולימן נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול,היחידה המשפטית,משרד הפנים.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 3.7.2016 בערר (ת"א) 2192-16 בו נדחתה בקשת המבקש לצו ארעי במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות").

המבקש, אזרח סודן, נכנס לישראל ביום 15.1.2012.

ביום 24.1.2012 נערך למבקש שימוע, שלאחריו הוצאו לו צווי הרחקה ומשמורת. בהמשך, ניתן למבקש רישיון שהייה על פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אשר חודש מעת לעת.

ביום 2.9.2015 הגיש המבקש את בקשתו למקלט.

ביום 14.6.2016, בטרם ניתנה החלטה בבקשת המבקש למקלט, נמסר לו זימון לשימוע טרם הוצאת הוראת שהייה, וביום 27.6.2016 נערך לו שימוע שבסופו הוצאה למבקש הוראת שהייה למתקן חולות.

המבקש הגיש ערר על הוראת השהייה שהוצאה לו, וביום 3.7.2016 נדחתה בקשתו לצו ארעי במסגרת הערר, כאמור, ונקבע כי הוא יתייצב במתקן חולות במועד שנקבע לו (11.7.2016).

החלטת בית הדין לעררים

בית הדין דחה את הבקשה למתן צו ארעי לאור סיכויי הערר הלא גבוהים, שכן על פני הדברים הוצאה הוראת השהייה כדין, שכן המבקש עומד בתנאים שקבע המחוקק במסגרת החוק למניעת הסתננות ובקריטריונים שקבע המשיב לצורך זימון מסתננים למתקן חולות.

עוד קבע בית הדין כי טענותיו של המבקש הינן כלליות, באופן המשותף למרבית המסתננים, ושאינן מצדיקות ככלל מתן צו ארעי, בפרט לאור פסק הדין שניתן בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו, 11.8.2015) (להלן – "עניין דסטה").

בית הדין לעררים קבע כי העובדה שבקשת המבקש למקלט טרם נבחנה אינה מצדיקה אי מתן הצו.

כמו כן קבע בית הדין לעררים כי לטענותיו הרפואיות של המבקש, כפי שהועלו בשימוע (אשר אינן מונעות מהמבקש לעבוד בענף הבניין ואשר נראה כי נזנחו במסגרת הערר), לא הובאו אסמכתאות מספקות כדי לשכנע כי הן עולות כדי החרגת המבקש מתחולת החוק בהתאם לסעיף 32ד(ב)(5) לחוק למניעת הסתננות. בית הדין קבע כי עם התייצבות המבקש במתקן חולות ייבדק על-ידי רופא, אשר מוסמך לקבוע תנאים לעניין כשירותו לשהות במתקן השהייה.

כמו כן קבע בית הדין לעררים כי מוצאו של המבקש (סודן, חבל דרפור) אינו מחריגו מתחולת החוק למניעת הסתננות.

באשר להודעת המשיבה במסגרת בר"ם 4604/16 גברמדהין נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 27.6.2016) (להלן - "עניין גברמדהין") לפיה בכוונת המשיבה לעדכן מחדש את הנוהל העוסק בהנפקת הוראות שהייה, קבע בית הדין כי אין בה כדי להצדיק באופן גורף עיכוב מימוש הוראות השהייה שמנפיק המשיב.

בית הדין לעררים הוסיף וקבע כי טענותיו של המבקש בדבר שהותו בסיני אשר במהלכה הוכה לצרכי סחיטת כופר, אינן עולות כדי החלת סעיפים 32ב(ד)(6) ו-32ד(ג) לחוק למניעת הסתננות, וכי אין מניעה כי טענות אלה יתבררו במסגרת הערר.