רע"מ 14025-07-16 מוסא אבאקר נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול,היחידה המשפטית,משרד הפנים.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 27.6.2016 בערר (ת"א) 2167-16 בו נדחתה בקשת המבקש לצו ארעי במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות").

המבקש, אזרח סודן, נכנס לישראל ביום 14.12.2011.

החל מיום 29.12.2011 מחזיק המבקש ברישיון שהייה על פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אשר חודש מעת לעת.

ביום 27.8.2015 נמסר למבקש זימון לשימוע טרם הוצאת הוראת שהייה.

ביום 4.11.2015, לאחר שקיבל את הזימון לשימוע, הגיש המבקש את בקשתו למקלט.

ביום 8.11.2015 נערך לו שימוע, בו מסר המבקש מסמכים רפואיים מטעמו. מסמכים אלה הועברו לבדיקה, וביום 25.11.2015 קבע סגן ראש מינהל הרפואה, ד"ר איל יעקובסון, במכתב כי אין מניעה רפואית להתייצבות המבקש בחולות.

ביום 25.5.2016 נמסר למבקש זימון לשימוע וביום 13.6.2016 נערך למבקש שימוע, שבסופו הוצאה למבקש הוראת שהייה למתקן חולות.

המבקש הגיש ערר על הוראת השהייה שהוצאה לו, וביום 3.7.2016 נדחתה בקשתו לצו ארעי במסגרת הערר, כאמור, ונקבע כי הוא יתייצב במתקן חולות במועד שנקבע לו (11.7.2016).

החלטת בית הדין לעררים

בית הדין דחה את הבקשה למתן צו ארעי לאור סיכויי הערר הלא גבוהים, שכן על פני הדברים הוצאה הוראת השהייה כדין, שכן המבקש עומד בתנאים שקבע המחוקק במסגרת החוק למניעת הסתננות ובקריטריונים שקבע המשיב לצורך זימון מסתננים למתקן חולות. זאת בפרט כאשר הטענות העקרוניות הנוגע לחוק למניעת הסתננות כבר נדחו על-ידי בית המשפט העליון בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו, 11.8.2015) (להלן – "עניין דסטה").

באשר לטענותיו הרפואיות של המבקש, ציין בית הדין כי רופא מטעם המשיב מצא כי אינן מונעות שהות במתקן חולות, קבע בית הדין לעררים כי לא הובאו אסמכתאות מספקות והן אינן עולות לכדי טענות אשר יכול ויחריגו את המבקש מתחולת החוק למניעת הסתננות (סעיף 32ד(ב)(5)).

בית הדין לעררים ציין כי הטענות בדבר הסבל שחווה המבקש בסיני לא הועלתה במסגרת השימוע על אף שאלות שנשאל, ומוקשית לאור העובדה שמכלול הדברים האחרים של המבקש נרשמו, ואין בטענה בכדי להחיל על המבקש את הוראות סעיפים 32ד(ב)(6) ו-32ג(ד) לחוק למניעת הסתננות. עוד קבע בית הדין כי אין מניעה כי טענות המבקש לעניין זה ייבחנו במסגרת הדיון בערר.

בית הדין לעררים קבע כי המבקש לא הצביע על נזק חמור שאינו בר תיקון, ולא הוברר כי אי מתן הצו יסכל את בירור הערר (תקנה 13 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית הדין לעררים), התשע"ד-1984 (להלן – "התקנות")), ובנסיבות אלה נוטה מאזן הנוחות דווקא לטובת המשיב.

בית הדין לעררים דחה את הבקשה לצו ארעי וקבע כי המבקש יתייצב במתקן חולות במועד שנקבע לו ויגיש בתוך 7 ימים הודעה על התייצבותו. עוד נקבע כי כתב תשובה ותגובה לבקשה למתן צו ביניים יוגשו בתוך 21 יום.