רע"מ 10425-11-15

בפני בקשה לרשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים מיום 3.11.15 בתיק ערר באר שבע 4172/15, שניתנה ע"י כב' הדיין מיכאל זילברשמיד, בה דחה בקשת המבקש להשהות את הוראת השהיה שהוצאה נגדו ע"י המשיבה עד לדיון בערר.

המבקש, נתין סודן, יליד 1970, הסתנן לישראל (מגבול מצרים), לטענתו, ביום 6.5.12.

לאחר שימוע שנערך לו בפני ממונה ביקורת גבולות, ביום 15.10.15, נקבע, כי על המבקש להתייצב ביום 4.11.15 במרכז השהייה ב"חולות", למשך 12 חודשים - וזאת מכוח סעיף 32כא. לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954.

הבקשה לעיכוב ביצוע, נדחתה מן הטעם שהמבקש אינו מכחיש כי הוא עומד בקריטריונים שקבעה המשיבה לצורך זימונו למרכז שהייה, וכי עיקר טענותיו כלליות ונוגעות להיותו מבקש מקלט המתפרנס למחייתו. עוד נקבע שסיכויי הערר אינם גבוהים, ולא הוכח כי דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע עלולה לסכל את הערר או לגרום למבקש לנזק בלתי הפיך, שעה שטרם ננקטו הליכים להרחקתו של המבקש חזרה לארץ מולדתו.

נגד החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערער שבפני.

לטענת המבקש, הוא ברח ממדינתו בשל רדיפה פוליטית ומחשש לסכנה ממשית לחייו – מאז סובל הוא, מחרדות ושרוי במצוקה נפשית מהמחשבה שיאלץ לחזור לארץ מולדתו.

עוד טוען המבקש, כי החזקתו במשמורת עלולה לגרום לו לנזק בלתי הפיך, לשלילת חירותו ולפגיעה בפרנסתו - בעוד שלמשיבה לא ייגרם כל נזק, ככל שתתקבל בקשתו לעיכוב ביצוע.

לטענתו, הוא עובד חיוני בענף בו קיים מחסור ממשי בכוח אדם ועיקר העובדים הינם זרים, ואינו מהווה סכנה לציבור, שומר את חוקי המדינה ומתגורר באתר העבודה בקרית אתא שבצפון הארץ - ומכאן שהחזקתו במשמורת אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, אשר נועדה להקל על מרכזי הערים בהן יש ריכוז של מסתננים, מה שאינו רלוונטי למקום מגוריו בקרית אתא.

לגופם של דברים, טוען המבקש, כי בית הדין לא התייחס לטענה כי ההחלטה - להורות על החזקתו במשמורת למשך התקופה המקסימלית - התקבלה מבלי שניתנה לו האפשרות להיוועץ בעורך דין לצורך ניהול שימוע ראוי ובשרירותיות ומבלי שהממונה נדרש לנסיבותיו המיוחדות.

אשר לשיהוי שבהגשת הבקשה, טוען המבקש, כי עם קבלת החלטת הממונה בעניינו, נדרש לו פרק זמן לכלכל את צעדיו ולהיוועץ בעורך דין – ומכאן המועד בו הוגשה הבקשה.