רע"ב 7763/16 יאשיהו יוסף פינטו נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

           זוהי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד אשר קיבל עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים לשחרר את המבקש שחרור על תנאי ממאסר.

רקע עובדתי

1. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של מתן שוחד; הצעת שוחד; ושיבוש מהלכי משפט. עיקרי הפרשה פורטו בע"פ 4301/15 פינטו נ' מדינת ישראל (5.1.2016)), ולהלן יובאו הדברים בתמצית. כעולה מפסק הדין שם, המבקש הוא רב מוכר בציבור הרחב שלו קהל חסידים רב. בתקופה הרלוונטית עמד המבקש בראש פעילות תורנית בעמותת "שובה ישראל" (להלן: העמותה). בינואר 2012 התקבלה תלונה במשטרת ישראל בגין חשדות לביצוע עבירות פליליות בעמותה, ובעקבות כך פתחה המשטרה בחקירה סמויה. למבקש נודע על חקירה זו, והוא החל לאסוף מידע עליה ועל החוקרים המעורבים בה ואף החל, בסיוע רעייתו, לנקוט פעולות שונות כדי לשבש את החקירה. במסגרת זאת, בין היתר, הנחה המבקש את יו"ר העמותה, שהועלו נגדו חשדות פליליים, שלא לשוב ארצה משהותו בחו"ל.

2. לצד זאת, ועקב חשש המבקש ורעייתו כי יזומנו לחקירה באזהרה בעניין, החליט המבקש ליתן טובת הנאה – שי אישי – לתנ"צ אפרים ברכה (להלן: תנ"צ ברכה), אדם מאמין ושומר מצוות אשר פקד אירועים תורניים שערך המבקש ושהייתה לו היכרות אישית עמו. זאת, כדי לרתום את תנ"צ ברכה לסייע למבקש בפרשה ולשתף אותו במידע המצוי ברשותו. תנ"צ ברכה שילם את מלוא הסכום בגין השי. לאחר מכן, בפגישה בין השניים, ניסה המבקש לדלות מידע על החקירה ואף הציע להעניק לתנ"צ ברכה 200,000 דולר, "במטרה ליצור אצלו תחושת מחויבות כלפי [המבקש] ולגרום לו לסייע [למבקש] ורעייתו במסגרת תפקידו, וכן למסור להם מידע חסוי מחקירת המשטרה בעניין העמותה", כלשון פסק הדין. תנ"צ ברכה סירב להצעה זו, כמו גם להצעת המבקש למסור את הכספים לרעייתו (להלן: גב' ברכה). תנ"צ ברכה דיווח על הצעת טובת ההנאה למפקדו, ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, ובהתאם להנחיותיו בוצעו כמה פעולות. תחילה, תנ"צ ברכה נפגש פעם נוספת עם המבקש, אז המשיך המבקש בניסיונות לברר פרטים חסויים מהחקירה בפרשת העמותה ובסיום השיחה אף לחש באוזנו את הסך של 200,000 דולר; ולאחר זאת פגשה גב' ברכה את רעייתו של המבקש, לפי הזמנת האחרונה – וזו מסרה לה מעטפה ובה 100,000 פרנק שוויצרי.

3. המערער הודה, כאמור, בעבירות של מתן שוחד; הצעת שוחד; ושיבוש מהלכי משפט, וזאת כחלק מהסדר טיעון. בסופו של יום נדון המבקש לעונש מאסר בן שנה אחת (ערעור על חומרת העונש נדחה בע"פ 4301/15, ובקשה לדיון נוסף נדחתה גם היא: דנ"פ 623/16 פינטו נ' מדינת ישראל (8.2.2016)), והוא החל לשאת בו ביום 16.2.2016. יצוין כי בחלוף שלושה חודשים מיום כניסתו לבית הסוהר הגיש המבקש בקשה לשחרור זמני עקב מצבו הבריאותי, אך זו נדחתה; עתירה שהוגשה נגד החלטה זו נדחתה אף היא (עת"א (מינהליים מר') 35845-03-16 פינטו נ' ועדת השחרורים (3.4.2016)).

החלטת ועדת השחרורים

4. ביום 19.9.2016 החליטה ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר איילון לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (לעיל ולהלן: הוועדה) על שחרור המבקש בתנאים. הוועדה עמדה על כך שמדובר במאסרו הראשון של המבקש, שאז הנטייה היא ליתן אמון באסיר; כי על המבקש הוטל קנס בסך מיליון ש"ח, ששולם במלואו; כי התנהגותו הייתה "חיובית וללא חמ"ן שלילי", ואף אושרו לו יציאות לחופשות; ועל כך ששחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. בעניין זה הרחיבה הוועדה ופרטה כי האסיר הוא ש"דחף להתחיל בהליכי טיפול", אך תקופת מאסרו הקצרה לא אפשרה להשלים טיפול "בקבוצת מרמה". צוין עוד כי "גם אילו הדבר היה מתאפשר מבחינת לוח הזמנים", הייתה מניעה מודיעינית לשלבו בטיפול קבוצתי – ובשל כך הוא שולב בטיפול פרטני עם עובדת סוציאלית. בין היתר הפנתה הוועדה לדו"ח גורמי הטיפול בכלא, ממנו עולה כי המבקש מצוי בטיפול – הגם שהוא נמצא "במקום ראשוני" – ומשתף פעולה ביוזמתו. בהערכת התאמה לתכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א) שצוטטה בהחלטת הוועדה צוין כי "ניכר כי המאסר מהווה גורם הרתעתי בעבורו ואינו תואם את אורחות חייו. הרושם כי ניצל את שהותו במאסרו ל'חשבון נפש' [...]". בתכנית השיקום שאליה הפנתה הוועדה הוטעם כי ההערכה היא כי הטיפול הפרטני סייע למבקש, אף שניכר שעדיין חסרה מודעות עמוקה לנסיבות שבעטיין ביצע את העבירות.

5. הוועדה הוסיפה ועמדה על מידעים שהציגה המדינה. לעמדת הוועדה, לא היה מקום להגיש מידעים אלה, שכן כולם – למעט מידע שמספרו 404 – "אירעו לפני כניסתו של האסיר לכלא", והרושם הוא כי מידעים אלה נאספו עובר להסדר הטיעון. הוועדה תהתה מדוע מידעים אלה לא "נבלעו" לפיכך בחסינות של הסדר הטיעון. עוד צוין כי אף אחד מהמידעים לא הבשיל לכדי חקירה, וחלקם הם מפי השמועה או מודיע אנונימי; ואחד – שמספרו 404 – אירע בזמן המאסר, ובעניינו – כעולה מדו"חות גורמי הטיפול – היה זה דווקא המבקש שהיה הקורבן. בהינתן כל אלה נמצא כי המידעים אינם מצביעים על מסוכנותו של המבקש. עוד בהחלטת הוועדה הוטעם כי המבקש חולה במחלה קשה וזקוק לטיפולים; וכי הוא הביע צער וחרטה. בחלקה האחרון של החלטת הוועדה צוין כי המבקש נשאל – על רקע מחלוקת בוועדה באשר ליעילות הטיפול הקבוצתי שאמור המבקש לקבל באמצעות רש"א – "האם הוא מוכן להתחייב להמשיך בטיפול 3 חודשים נוספים מעבר לתקופת המאסר, הן בטיפול הפרטני והן בטיפול הקבוצתי [...]". המבקש השיב לשאלה זו בחיוב.