רע"ב 6626/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר

בפני שתי בקשות רשות ערעור, הראשונה (רע"ב 6626/14) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן) מיום 9.9.2014 בעת"א         6766-07-14 , והשנייה (רע"ב 6627/14) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' עדן) מיום 7.9.2014 בעת"א 42067-07-14.

רקע והליכים קודמים

1. המבקש מרצה עונש מאסר, שלישי במספר, לתקופה של 16 שנים, לאחר שהורשע בעבירות של אינוס; ניסיון למעשה סדום; מעשים מגונים; תקיפת קטין; איומים; כליאת שווא; גרימת היזק בזדון; והתעללות בקטין. ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על עצם הרשעתו ועל חומרת העונש - נדחה. יצוין, כי תקופת המאסר אותה מרצה המבקש כוללת 15 שנות מאסר בגין הרשעתו ושנתיים מאסר מותנה שהופעל, תוך שנקבע כי שנה אחת תרוצה בחופף למאסרו ושנה אחת תרוצה במצטבר. כמו כן, לאחר שהורשע בהליך פלילי נוסף שהתקיים בעניינו, הושת על המבקש, בין היתר, קנס בסך 1500 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתו. משלא עמד המבקש בתשלום מלוא הקנס, נוספו למאסרו 41 ימי מאסר נוספים בגין יתרת קרן הקנס שטרם שולמה על-ידו. מועד שחרורו המלא ממאסר עתיד לחול ביום 7.5.2024, ומועד חלוף שני שלישים ממאסרו יחול ביום 7.1.2019.

           עם כניסתו לכלא, סווג המבקש, בכל הנוגע לעניין יציאתו לחופשה, בקטגוריה א', אשר בהתאם להוראות פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה "חופשות אסירים", נמנים עליה "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה". כמו כן, נוכח טיבן של העבירות בהן הורשע והרשעותיו הקודמות, הופנה עניינו של המבקש לבחינת הוועדה לאלימות במשפחה (להלן: ועדת אלמ"ב או הוועדה). משמעות הדבר היא, שבמהלך תקופת מאסרו, דנה הוועדה בעניינו מעת לעת ומגבשת המלצות בעניין שילובו במסגרות טיפוליות ויציאותיו של המבקש לחופשות, כאשר בבוא העת, תיתן הוועדה את המלצתה ביחס לאפשרות שחרורו המוקדם על תנאי. בצד זאת, ועקב אבחונו של המבקש כסובל ממחלת נפש מסוג סכיזופרניה, ביום 30.5.2012 הוגדר המבקש כאסיר טעון השגחה. כעולה מתגובת המשיב, לאחר עריכת בדיקה נוספת בעניינו, החל מיום 10.2.2015 המבקש אינו מוגדר עוד כטעון השגחה.

2. במהלך חודש יולי 2014 הגיש המבקש שתי עתירות אסיר שונות לבית המשפט המחוזי. בגדר עתירתו הראשונה, השיג המבקש על המלצות הוועדה שניתנו בעניינו, וטען כי זו משנה את עמדתה מעת לעת לפי צרכי שב"ס ולא לפי מחויבותה ותפקידה; על הטיפול בבקשתו להכנסת דיסקים לבית הסוהר אשר לא ניתן לרכוש במרכז המכר; ועל אי-קבלת ומסירת דברי דואר. ביום 9.9.2014 דחה בית משפט קמא את עתירתו של המבקש על כל חלקיה. בכל הנוגע להמלצותיה של ועדת האלמ"ב בעניינו של המבקש נקבע, כי המדובר בטענה כללית המעלה קושי של ממש להתייחסות פרטנית, ומשכך אין מקום לטענה זו. מכל מקום צוין, כי עיון בחוות הדעת של הוועדה בעניינו של המבקש מיום 30.12.2013 אינו מעלה כי החלטתה נבעה משיקולים זרים. עוד צוין, כי אין בטענתו של המבקש בדבר הפסקת השתתפותו בטיפול במסגרת קבוצות מסוימות שלא באשמתו, כדי לשלול את העולה מחוות הדעת של הוועדה בעניינו. גם ביחס לדברי הדואר של המבקש נקבע, כי מדובר בטענות כלליות שאינן מאפשרות בדיקה פרטנית. צוין, כי חזקה על המשיב שיפעל כנדרש בקבלה ומסירה של דברי דואר למבקש כמו לכלל האסירים, ועל כן, בהיעדר טענה ספציפית לעניין זה מצד המבקש, אין אפשרות לתת מענה לטענתו ולהעניק לו סעד. לבסוף, באשר לבקשתו של המבקש לאפשר הכנסת דיסקים שלא ניתן לקנות במרכז המכר – נקבע, תוך הסתמכות על פסיקתו של בית משפט זה, כי רכישת דיסקים תיעשה באמצעות מרכז המכר בלבד.

           בגדר עתירתו השנייה, השיג המבקש על חמישה נושאים שונים – הגדרתו כאסיר טעון השגחה; אי-שילובו בהליך שיקומי; מאסר שהופעל בעניינו בגין אי-תשלום קנס; משך זמן הטיפול בתלונותיו שהוגשו לגורמי חוץ; ואי-הספקת מוצרים שהזמין במרכז המכר, כדוגמת דיסקים ו-DVD. ביום 7.9.2014 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש. אשר לעניין שילוב המבקש בטיפול שיקומי – נקבע, כי נעשו ניסיונות לשלבו בהליכי טיפול שונים, אשר הסתיימו בטרם עת נוכח התנהלות המבקש עצמו, ומכל מקום, לא ניתן לומר כי המשיב פעל בהקשר זה בחוסר סבירות. עוד נקבע, כי החלטת המשיב ביחס לסיווג העותר כטעון השגחה היא סבירה ומבוססת על ממצאים רפואיים. אף על פי כן צוין, כי המשיב נאות לשוב ולבחון החלטה

זו ככל שהמבקש ישנה עמדתו ויחליט לשתף פעולה ולאפשר טיפול ומעקב פסיכיאטרי בעניינו. לפיכך, נקבע כי פעולות והחלטת המשיב בהקשר זה הן סבירות. בכל הנוגע לטיפול בתלונות המבקש על-ידי גורמי חוץ צוין, כי במהלך הדיון בעתירה עלה כי שלל תלונותיו של המבקש טופלו, ועל כן אין מקום לדון בטענה. לבסוף, בכל הנוגע לימי המאסר שהוטלו על המבקש בגין אי-תשלום הקנס נקבע, כי הופעל מאסר של 41 ימים בלבד בגין אי-התשלום, ולא שנה, כפי שנטען על-ידי המבקש. נקבע, כי תוספת זו למאסר נעשתה בהתאם לצו בית משפט, ועל כן לא נפל כל פגם בפעולתו של המשיב בהקשר זה.  

ייצוג המבקש בבקשות דנן

3. יצוין, כי הבקשות שבפני הוגשו על-ידי המבקש בעצמו, ללא ייצוג. בהחלטתי מיום 29.10.2014 הוריתי לסנגוריה הציבורית לבחון אפשרות לייצוג המבקש על-מנת שטענותיו תפורטנה בצורה מיטבית. ביום 12.11.2014 הודיעה הסנגוריה הציבורית כי היא תומכת במינויה לייצג את המבקש, שכן טענותיו אינן מפורטות כהלכה ואין הוא מסוגל להתמודד עמן בעצמו. בהמשך, לאחר שאפשרתי לסנגוריה להגיש בקשות מתוקנות, הוגשה ביום 13.11.2014 הודעת הסנגור שמונה לייצג את המבקש, עו"ד ימיני, לפיה לאחר שיקול דעת הוחלט שלא להגיש בקשות מתוקנות בעניינו, בהסכמת המבקש. ביום 31.12.2014 הוגשה הודעה מטעם הממונה הארצית על ייצוג אסירים בסנגוריה הציבורית, במסגרתה הוצגה אי-הסכמה בין עו"ד ימיני לבין המבקש על דרך הפעולה הנכונה בתיק. צוין, כי בנסיבות אלו לא ניתן לייצג את עניינו באופן אפקטיבי והתבקש שחרורה של הסנגוריה מייצוגו המבקש. בהחלטתי מיום 4.1.2015 הבהרתי כי ההחלטה בבקשת הסנגוריה לשחרור מייצוג תינתן רק לאחר קבלת תשובת המשיב לבקשות. על אף זאת, ביום 22.1.2015 הגיש המבקש הודעה לבית המשפט שלא באמצעות הסנגוריה הציבורית, אשר לא שוחררה מייצוגו, במסגרתה הציג את חילוקי הדעות שהתגלעו בינו לבין הסנגוריה, ואת ניסיונות עו"ד ימיני לשכנעו לחזור בו מהבקשות דנא. המבקש ביקש כי עו"ד ימיני יכתוב לבית המשפט את הדברים שנאמרו בשיחות ביניהם, ובמידה שבקשתו זו לא תתקבל, ביקש כי הסנגוריה תשוחרר מייצוגו. בעקבות כך הגיש עו"ד ימיני ביום 25.1.2015 הודעה בה הבהיר כי הוא מייצג את המבקש בבקשות שבנידון. מכל מקום יצוין, כי הבקשות שבפני לא תוקנו והן הושארו בנוסחן כפי שהוגשו על-ידי המבקש כאשר היה ללא ייצוג, על אף המהלכים שיזם בית המשפט בעניין זה, כאמור לעיל, והחלטה זו ניתנת כאשר המבקש מיוצג על-ידי עו"ד ימיני מטעם הסנגוריה הציבורית.

טענות הצדדים