רע"ב 4285/15 מחמוד ראיק מגאדבה נ' ,שירות בתי הסוהר ואח'

1. בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (השופט ג' גדעון) מיום 24.3.15 בעת"א 21016-01-15, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש לשבצו באגף המיועד לנקיים מסמים (להלן: "אגף נ"ס"), ולחילופין לשבצו המיועד לנקיים מסמים (להלן: "תא נ"ס").

רקע

2. המבקש, תושב ג'נין, יליד 1970, מרצה מאז שנת 1996 מאסר למשך 21 שנים וחמישה חודשים בעקבות הרשעתו בעבירות שב"ח, שוד בנסיבות מחמירות, אונס בכוח וחבלה גופנית חמורה. המבקש לא השתמש בסמים מעולם. המבקש מוגדר כאסיר טעון הגנה (רמה ב').

3. לטענת המבקש, עוד בשנים 2007-2008 ביקש לעבור לאגף נ"ס. החל משנת 2010 הגיש המבקש בעניין זה בקשות בכתב ואף עתר נגד שב"ס. ביום 4.2.2010 עתר המבקש במסגרת עת"א (מחוזי ב"ש) 9366-0210 להעברתו לאגף נ"ס (אגף 4 בכלא השרון). בית המשפט לעניינים מנהליים (השופט ש' פרידלנדר) דחה את הבקשה, בקובעו כי החלטת המשיב, אשר התנגד להעברה "בשל הממשק בין אגף 4 לאגפים אחרים בכלא השרון שבהם יש לעותר יריבים", היא סבירה. בצד זאת, ציין בית המשפט כי "נוכח הניידות הפוטנציאלית של העותר ו/או יריביו או מי מהם, יש טעם בניצול זכותו של העותר לשוב ולבקש העברה מדי 3 חודשים, כדי שמפת היריבים תיבחן באופן עדכני". בשנת 2012 עתר המבקש במסגרת עת"א 13562-10-12 נגד סירוב שב"ס לשלבו באגף נ"ס בכלא השרון. ביום 17.2.13 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (השופטת ק' רג'יניאנו) את העתירה. בית המשפט לעניינים מנהליים לא מצא מקום להתערב בשיקול הדעת של הרשות, אולם קבע כי תוך פרק זמן סביר, בהתאם להתנהלותו של העותר, יהיה על שב"ס לשוב ולבחון את התאמתו של המבקש לאגף נ"ס. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"ב 3024/13). ביום 13.6.13 דחה בית המשפט (השופטת ע' ארבל) את הבקשה, אולם קבע כי "לחובת המבקש עומד עבר משמעתי קל יחסית, ולאור האינטרס השיקומי ראוי שאפשרות שילובו של האסיר באגף נ"ס תיבחן מחדש על-ידי שב"ס, ולו לשם הכנסתו לרשימת ההמתנה, בתוך 3 חודשים מהיום". בטרם ניתנה החלטה זו, הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עת"א 37504-06-13), בטענה כי שב"ס אינו מקיים את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 17.2.2013. בית המשפט המחוזי קבע כי העתירה התייתרה בעקבות החלטת בית המשפט העליון, אולם הוסיף כי למבקש שמורה הזכות לעתור נגד ההחלטה המנהלית החדשה אשר התקבלה באותה עת, ולפיה לא יועבר לאגף נ"ס. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"ב 6721/13). לפי הצעת הסניגוריה הציבורית, ובהסכמת המבקש, נמחק ההליך על מנת למצות כראוי את ההליך המנהלי.

4. ביום 12.1.2015 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עת"א 21016-01-15), במסגרתה עתר להעברתו לאגף נ"ס, ולחלופין לשכנו בתא נ"ס. בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (השופט ג' גדעון) דחה את העתירה, מהנימוקים הבאים: ראשית, נקבע כי בין הדיון הראשון בעתירה לבין הדיון השני בה (שבמסגרתו ניתן פסק הדין) "חלו התפתחויות רלבנטיות", שהמשמעותית ביותר ביניהן היא העברתו של המבקש לתא שיוחד לאסירים נקיים מסמים. לפיכך, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי הדיון בעתירה התייתר. שנית, בית המשפט לעניינים מנהליים ציין כי לאור סיווגו של המבקש כ'אסיר טעון הגנה', קיימים שני אגפים בלבד, בכלל בתי הסוהר בארץ, היכולים ליתן מענה לאסירים טעוני הגנה נקיים מסמים. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי "מדוחות השב"ס הנסמכים על מידע מודיעיני, עולה כי עובר לבדיקת האפשרות להעביר את העותר לאגפים אלה לא ניתן היה לעשות זאת בשל נוכחות אסירים אחרים המסוכסכים עימו", וכי במצב זה, לא ניתן היה לחייב את שב"ס להעביר את המבקש לאותם אגפים. שלישית, בית המשפט לעניינים מנהליים הצביע על חוסר עקביות בגישת המבקש, כאשר על אף הצעתו של סגן מפקד בית הסוהר מיום 1.3.15, להעבירו לאגף נ"ס בבית סוהר אחר, העדיף המבקש להישאר בבית סוהר 'אשל' בציינו כי הוא מרגיש בו טוב. בתוך כך, הגיש בא-כוח המבקש בקשה לתיקון פרוטוקול. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הבקשה לאחר שלא יכול היה לשחזר את הדברים מזכרונו, וכך אף בא-כוח המשיבים. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים

5. המבקש טוען כי בקשת רשות הערעור מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינו של המבקש: ראשית, שאלת אופן הסדרת שב"ס את שילובם באגף נ"ס של אסירים טעוני הגנה המסוכסכים ביניהם, ובתוך כך גם שאלת הביקורת השיפוטית על החלטות שב"ס בסוגיה זו; שנית, השאלה אם שב"ס רשאי לדרוש מאסיר לא מעשן להסכים לשהות בתא נ"ס כשבתא זה שוהים גם אסירים מעשנים, כתנאי להשמתו בתא נ"ס; שלישית, קיומה של זכות ערעור חוקתית בעתירות אסירים.

6. עוד טוען המבקש כי קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים ביחס לשאלת הימצאותם של אסירים אחרים המסוכסכים עם המבקש באגף נ"ס"ניתנה בהעדר תשתית עובדתית רלוונטית", שכן בחומר שעמד לפני בית המשפט בעת הדיון בעתירה לא צוין באילו אגפים בכלא השרון מצויים האסירים המסוכסכים עם המבקש, וכך לא ניתן היה לקבוע במועד הדיון אם אכן, כטענת שב"ס, הייתה קיימת מניעה להעברת המבקש לאגף 4 בכלא השרון. משכך, החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים כי אין לחייב את שב"ס להעבירו לאגף זה היא "בלתי מבוססת ושרירותית", ומצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור.

7. לגופו של עניין, טוען המבקש כי חרף היותו נקי מסמים מאז ומעולם, וחרף בקשותיו החוזרות ונשנות לעבור לאגף נ"ס, בקשותיו מסורבות בטענות שונות, או זוכות להתעלמות, פעם אחר פעם. לטענתו, הסיבה האמיתית לסירוב היא התנכלות אישית כלפיו. לראיה, כך הוא טוען, נאמר לו במפורש על-ידי אנשי שב"ס כי "גם אם יתהפך העולם" לא יאפשרו לו להגיע לאגף נ"ס לעולם.

8. המבקש טוען כי טענת שב"ס, ולפיה באגף נ"ס לטעוני הגנה בכלא השרון, שהוא אגף הנ"ס היחיד שרלבנטי נכון להיום לגביו, ישנם אסירים המסוכסכים עמו ובשל כך לא ניתן לשבצו שם, "לא בוססה בבית המשפט קמא ברמה העובדתית", ובנוסף היא "מעוררת קשיים ניכרים ברמה המשפטית, שכן המשיבים ובית המשפט קמא לא קבעו כל קריטריונים שלפיהם תיקבע עדיפותו של אסיר אחד על פני אסיר אחר המסוכסך עימו, כאשר שניהם אסירים נקיים מסמים וטעוני הגנה הזכאים להשתלבות באגף נ"ס". לדבריו, למיטב ידיעתו, שני אסירים בכלא השרון שמוגדרים כמסוכסכים עמו, הוכנסו לאגף נ"ס זמן רב לאחר שהוא עצמו ביקש להשתלב באגף זה. יתרה מזאת, הסכסוך ביניהם, לטענתו, אינו באשמתו. לטענת המבקש, העדר קריטריונים לביצוע תיעדוף לאגפי הנ"ס בין אסירים טעוני הגנה המסוכסכים ביניהם, "פותח אפוא פתח לשרירות ומאפשר לשב"ס למנוע ללא הצדקה וללא ביקורת שיפוטית אפקטיבית, מאסירים שאינם 'אהודים' עליו כדוגמת המבקש, להשתלב באגף השיקומי לנקיים מסמים". זאת, בניגוד לחובת המשיבים לנהוג באסירים המתאימים לשילוב באגפי הנ"ס בשוויון, בהגינות, בסבירות ובנאמנות. המבקש סבור כי בבואו להכריע בשאלת כניסתם של אסירים המסוכסכים ביניהם לאגף נ"ס, על שב"ס לשקול את השיקולים הבאים: (1) זהות האסיר האשם בסכסוך. לטענת המבקש, יש להעדיף את האסיר שאינו אשם בסכסוך; (2) משך הזמן שממתין כל אחד מהאסירים המסוכסכים להשתלבות באגף נ"ס. לטענת המבקש, יש להעדיף את אסיר אשר ממתין פרק זמן ממושך יותר; (3) יתרת המאסר של כל אחד מהאסירים. לטענת המבקש, יש להעדיף את האסיר שלו יתרת מאסר קצרה יותר, מתוך הנחה שלאסיר האחר תהיה הזדמנות להשתלב באגף זה בהמשך מאסרו. לבסוף, עומד המבקש על האינטרס הציבורי בהשמתם של אסירים שנמצאו מתאימים לכך באגפי נ"ס.