רע"ב 3881/15 פלוני נ' שרות בתי הסוהר ואח'

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (כב' השופט א' טל - נשיא), בעת"א 36467-03-15, מיום 20.5.2015, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש, להוציאו לחופשה מבית הסוהר.  

רקע והליכים קודמים

2. המבקש, כבן 61, מְרַצה עונש מאסר של 8 שנים, בגין ביצוע עבירות מין במשפחה שנעשו כלפי אחייניותיה של אשתו. כתב האישום שהוגש נגד המבקש נחלק לשלושה אישומים:

לפי האישום הראשון, בסמוך לשנת 2002, ביקרה המתלוננת 1, יחד עם משפחתה, בביתו של המבקש באשקלון, ובמהלך הלילה לנה המתלוננת 1 על גבי מזרון בסלון ביתו, יחד עם בנות דודות נוספות. בעת שניסתה להירדם, התקרב אליה המבקש, הפשיל את תחתוניו וליטף אותה בגבה מתחת לחולצתה. בהמשך, שכב המבקש כשבטנו נוגעת בגבה, ואיבר מינו נוגע באיבר מינה, בכוונה להגיע לסיפוק מיני;

לפי האישום השני, בסמוך לחודש אוגוסט, בשנת 2002, שהתה המתלוננת 2, בבית סבתה שבמושב נחלים. במהלך הביקור, ישנה המתלוננת 2 יחד עם בת דודתה בסלון הבית. במהלך הלילה, בעת שהמתלוננת 2 ישנה על גבי בטנה, התקרב אליה המבקש, לבוש בתחתוניו, ושכב עליה כשבטנו נוגעת בגבה, רגליו המפוסקות נוגעות ברגליה, ואיבר מינו נוגע בישבנה. משהתעוררה המתלוננת 2, ליטף המבקש את ראשה וביקש ממנה שתשוב לישון. במועד נוסף, סמוך לאוגוסט 2002, ישנה המתלוננת 2 בסלון שבבית דודיה בפתח תקווה. במהלך הלילה, קרב המבקש אל המקום בו ישנה המתלוננת 2, ושכב מעליה כשהוא מחכך את גופו בגופה;

לפי האישום השלישי, בין השנים 1998-1997 או בסמוך לכך, נהגה המתלוננת 3 לבקר בבית סבתה שבמושב נחלים וללון שם. במספר מקרים, במהלך שהותה של המתלוננת 3 בבית סבתה, ניגש המבקש אל המתלוננת 3 בשעות הלילה, בעת שהיא ישנה, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה ונגע באיבר מינה. משחשה המתלוננת 3 במגע ידו של המבקש באיבר מינה, היא החלה לזוז על מנת שיחדל, ומשהבחין המבקש כי המתלוננת 3 ערה, הוא חדל ממעשיו. במספר הזדמנויות, במהלך שהותה של המתלוננת 3 בבית המבקש באשקלון, ניסה המבקש להחדיר את אצבעות ידיו לאיבר מינה של המתלוננת בעת שישנה. המתלוננת נעורה משנתה עקב מגעו של המבקש באיבר מינה והחלה לזוז. משהבחין המבקש כי המתלוננת 3 ערה, הוא חדל ממעשיו. במעשיו המתוארים לעיל, בשלושת האישומים, ביצע המבקש מספר עבירות של מעשים מגונים באחייניותיה של אשתו, לשם סיפוק וגירוי מיני, לפי סעיף 348(ב), בנסיבות סעיף 345(ב)(1), יחד עם סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

1. בתאריך 20.9.2007, במסגרת תפ"ח 1006/15, הורשע המבקש בעבירות מושא כתב האישום ובתאריך 19.3.2008, ניתן גזר דינו (מפי כב' השופטים: ב' אופיר תום – סג"נ; מ' סוקולוב; ו- י' שנלר). במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט המחוזי, על הקושי מבחינתן של נפגעות העבירה, עם נוכחות המבקש:

"את הקושי הנפשי העצום הכרוך בשתיקה הכפויה ובנצירת הסוד, העצימה הימצאותו של הנאשם [המבקש] בסביבתן המשפחתית הקרובה של המתלוננות באותם מפגשים משותפים בעיקר בשבתות ובחגים, וזאת בשל הצורך לתמרן בין התנהגות 'רגילה' כלפי חוץ, על מנת שלא לעורר חשדו של איש, לבין ניסיונות שונים המכוונים לחמוק מידיו של הנאשם [המבקש] ולהימנע מקרבתו."

2. לבסוף, הושת על המבקש, בדעת רוב השופטים, 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי, לבל יעבור, בתוך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירה לפי פרק י', סימן ה' לחוק העונשין, לרבות ניסיון, למעט עבירה לפי סעיף 349(א) לחוק העונשין. כמו כן, חויב המבקש בפיצוי כל אחת מן המתלוננות בסך 10,000 ₪. בתאריך 30.3.2008, החל המבקש לרצות את תקופת מאסרו. עד כה, ריצה המבקש כ-7 שנים ו-3 חודשי מאסר, כאשר סיום ריצוי המאסר יחול ביום 29.3.2016.