רע"ב 3803-10-15 כורשיד ואח' נ' גיאה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק בוררות מיום 27.7.2015 (כב' הבורר, עו"ד אייל סודאי, להלן: "הבורר" ו-"הפסק") בו דחה הבורר את תביעת המבקשים כנגד המשיבה על כל חלקיה.

עיקרי העובדות

המבקשים הם רפתנים החברים במשיבה, אגודה שיתופית חקלאית שהוקמה בשנת 1949 (להלן: "האגודה"), ושמייצרת עבור תנובה תוצרת חקלאית, הכוללת גם חלב. מאז שנות ה-50 התוצרת החקלאית שווקה לתנובה ע"י האגודה, ואגודות חקלאיות נוספות. הון המניות נרשם בתנובה על שם האגודה, וכן נרשם בדוחות הכספיים של האגודה כנכס של האגודה. בשל מכירת תנובה לקרן אייפקס, התקבלה החלטה בועידת תנובה לחלק לאגודות את התמורה שנתקבלה מהמכירה של הון מניו תנובה שהיה רשום בתנובה על שם האגודות. בעקבות כך נערכה אסיפת חברים באגודה ביום 25.4.2007, ובמסגרתה הוחלט פה אחד וללא מתנגדים לחלק את הון מניות של האגודה בתנובה שווה בשווה בין כל בעלי הנחלות החקלאיות באגודה.

ביום 8.12.2010 ניתן ע"י ביהמ"ש העליון פסה"ד בבג"צ 861/07 יונתן קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות ואח' (להלן: "פס"ד ניר בנים"), נקבע בו כי מניות תנובה שייכות לרפתנים ולא לאגודות. לפיכך נתגלע סכסוך בין המבקשים 1-2 ושלמה עזריאל באשר לאופן חלוקת התמורה שנתקבלה אצל האגודה ממכירת תנובה לקרן אייפקס. לשיטת המבקשים אין לחלק את הון המניות של האגודה שווה בשווה בין כל חבריה מאחר שהרוב המכריע של הון מניות תנובה היה בגין תוצרת החלב שהם ייצרו, והם היו המשלמים העיקריים לתנובה בגין המניות (תוצרת חקלאית תמורת מניות). לפיכך היה עליהם לקבל, לשיטתם, את רוב התמורה שהתקבלה באגודה מתנובה, בגין המניות.

המבקשים יחד עם שלמה עזריאל, פנו איפוא ביום 8.11.2012, אל ב"כ האגודה, בניסיון למנות בורר מוסכם, אך פנייתם לא נענתה. ביום 24.1.2013 מונה כבורר עו"ד אריק נצר שהודיע כי אין בידו לקיים את הליך הבוררות. בעקבות זאת החליטה עוה"ד דנה ביאלר, עוזרת רשם האגודות השיתופיות ומנהלת מחלקת בוררויות (להלן: "עו"ד ביאלר"), ביום 5.3.2013, למנות את עו"ד אייל סודאי כבורר יחיד, במקום עו"ד נצר. עו"ד ביאלר ציינה בהחלטתה, שלפי סע' 1 לחלק ו' לתקנון האגודה, יש למסור סכסוכים להכרעת משפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י (להלן: "משפט החברים"). עו"ד ביאלר הסבירה בהחלטתה, כי מאחר שמשפט החברים עבר מן העולם, החליטה למנות בורר, לפי תקנה 2א(ו) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב - 1972.

ביום 17.3.2013 שלח עו"ד מנע לבורר סודאי מכתב, ובו ביקש מהבורר שיפסול את עצמו מתפקיד הבורר בסכסוך שבנדון, בשל ניגוד עניינים. לטענת ב"כ המבקשים, עו"ד סודאי ייצג אגודות שיתופיות כנגד חברי האגודות, באותה סוגיה נשוא המחלוקת דנן. הבורר סירב לפסול עצמו.

ביום 27.7.2015 ניתן פסק הבוררות, ובו דחה הבורר את תביעת המבקשים כנגד המשיבה על כל חלקיה. בין היתר קבע הבורר כי המבקשים לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם להיווכח מי מחברי האגודה ייצר בפועל את השיווקים לתנובה וכמה הוא ייצר כל שנה. הבורר קבע כי לא ניתן לקבל עמדת המבקשים מאחר שהם מסתמכים על תשתית רעועה מצג חלקי ועובדות השנויות במחלוקת (סע' 61 לפסק).

לפיכך הגישו המבקשים ביום 6.10.2015 את הבר"ע דנן, בה עתרו למתן רשות לערער על פסק הבוררות לפי סע' 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), וכן עתרו לחילופין לביטול פסק הבוררות מכוח סע' 24 (2) (הבורר התמנה שלא כדין) וסע' 24(10) לחוק (קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד).